• תהילים א א (3)- מזמור א' ומזמור ב' של תהילים הם מזמור אחד אז למה חילקו אותם לשנים?

  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • לעוד דפים בנושא "תהילים"

  • תהילים א א (3)- מזמור א' ומזמור ב' של תהילים הם מזמור אחד אז למה חילקו אותם לשנים?

    הגמרא במסכת ברכות דנה על 2 המזמורים הראשונים של תהילים ומגיעה למסקנה ש: "אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה היא" - מזמור פרק א' והמזמור של פרק ב' הם לא 2 מזמורים שונים אלא מזמור אחד במקור שפשוט חילקו אותו ל-2 בזמן העריכה.
     ובהמשך לקביעה הזו בא עוד דיון שמאשר את זה:
     "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל פרשה שהיתה חביבה על דוד, פתח בה באשרי וסיים בה באשרי; פתח באשרי - דכתיב, (תהלים א') 'אשרי האיש', וסיים באשרי - דכתיב (תהלים ב'), 'אשרי כל חוסי בו'."
    מזמור א' שלנו פותח במילה "אשרי" ומזמור ב' של תהילים מסיים במשפט "אשרי כל חוסי בו", ומאחר ועל פי הגמרא מדובר על מזמור אחד במקור הרי שנוצר מזמור אחד ארוך שפותח במילה אשרי ומסיים בפסוק עם המילה אשרי.
    כל פעם שמזמור היה חביב על דוד הוא דאג שהמילה שבה הוא פותח את המזמור תיהיה גם המילה שפותחת את הפסוק האחרון שלו. אמנם בתהילים אין עוד מזמור שפותח באשרי ומסיים באשרי, אבל יש מזמורים שמתחילם ב"הללויה" ומסתיימים ב"הללויה", או מזמורים שמתחילים ב"תהילה" ומסתיימים ב"תהילה" - כל המזמורים מהסוג הזה שנפתחים ומסתיימים באותה המילה הם היו מזמורים שעל פי רבי שמואל בר נחמני היו חביבים על דוד.

    אז למה בעצם מישהו בעריכה הלך וחילק את המזמור הזה ל-2 מזמורים נפרדים? מה שונה מהותית פרק א' של תהילים מפרק ב' ובמה הם דומים?
    התשובה היא ששניהם מדברים על אותו הדבר פשוט המזמור הראשון מדבר על אנשים פרטיים: צדיק אחד, רשע אחד וכו' או אולי נכון יותר לומר שהוא מדבר על מה שמתרחש בפנימיות אדם אחד שצריך לדבוק בחלקים הצדיקים שבו ולברוח מהחלקים הרעים שבו ולא להתחבר איתם.
    המזמור השני מדבר על הכלל ועל כל האומות ועל מלך משיח של עם ישראל שהיא אומה אחת צדיקה בין כל ה-70 אומות.
    הרב קוק מסביר שאדם צריך לפעול ב-2 מישורים שמקבילים למושגים "קטנות" ו"גדלות" בקבלה. קודם כל הוא צריך לייצב את שלב הקטנות ולדאוג שהוא עצמו הולך בתורת ה' ודבק בצדיקים שבו, אבל זה לא מספיק, אז מגיע פרק ב' שהוא שלב ב', שלב הגדלות שבו כאדם אחד מתוקן הוא פועל על כל הסביבה שלו, על הכלל והופך בהדרגה את כולה לטוב. עליו להביא את כל העולם למצב הטוב.

    בכל פעם שאתה מתקדם אתה מתקדם לאט לאט דרך 2 הפרקים האלה שהם אחד: אתה מייצב את עצמך עוד קצת בדרך טובה יותר ממה שהיית ואז מתוך השיפור העצמי הזה (בתנאי שהוא מבוסס היטב ויכול להוות בסיס שלא יתפרק במגע עם העולם החיצון) אתה יוצא לגדלות ופועל לתקן את העולם ולהביא אותו עוד קצת לעבר גמה"ת.
    מצב הקטנות נקרא בקבלה "המצב הקבוע" מפני שאסור לך לעבור לגדלות וטיפול בעולם אם לא הגעת קודם לאיזה מצב אצלך שהוא יציב ולא יתרסק אם העולם ישפיע עליו. זה נקרא הבטחה של ה' "שלא ישוב לכסלה עוד" - שאתה לא תשוב לכסלות והטיפשות שהייתה לך מקודם אלא רק תעלה בקודש ולא תרד. בלי פרק א' מבוסס אתה לא יוצא לפרק ב'.




  • {{report.count}} 
  • לעוד דפים בנושא "תהילים"

חזרה לראש הדף