• כן, ניצחנו!

  • כתב - MotiH    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • במבצע "שומר החומות" ניצחנו. לנצח, משמעו בדרך כלל, הכרעת האוייב, השמדתו או הכנעתו. אלא שבמקרה שלפנינו, בעיתוי הנוכחי, אי אפשר להגיע לתוצאה כזאת. ייתכן שניתן היה להגיע גם לכך, תוך מתיחות קשה עם ארצות הברית, אבל ספק אם זה היה כדאי. ניתן היה להמשיך את המבצע עוד חודש, להכניס לעזה בין שלוש לחמש אוגדות, להקריב כמה מאות חיילים, לכבוש את רצועת עזה ולמוטט את החמאס. השאלה האמיתית נותרה: מי יקבל את המפתחות. הרי ישראל לא תרצה להישאר שם ככובשת.

    אילו עשינו זאת, היינו נאלצים תוך שלושה חודשים לכל היותר, לצאת מהשטח ולמסור אותו לידי הרשות הפלסטינית. זאת משום שאף גורם אחר לא היה מקבל אותה. אילו עשינו זאת – זה היה מהלך שגוי לחלוטין. משמעותו של מהלך כזה, היה החלפת משטר החמאס בעזה בשלטון הפתח. אלא שתוך זמן קצר היה שלטון הפתח קורס, לא רק בעזה אלא גם ביהודה ושומרון. זה היה מתחולל תוך זמן קצר, ייתכן אפילו בחודשים ספורים. הסיבה לתהליך בלתי נמנע זה, נעוץ בחוסר הפופולריות של שלטון הפתח. גם אם היינו הולכים בדרך טיפשית זו, היתה הרשות חייבת לגייס לפחות מאתיים אלף שוטרים כדי לשמור על שלטונה. מאה אלף לעזה ועוד מאה אלף ליהודה ושומרון. זה חסר היתכנות.

    וגם אם היה לרשות כוח בסדר גודל כזה, מאומן וחמוש ועם מוטיבציה ראויה, גם אז ללא נוכחות ישראלית הרשות היתה מתמוטטת. בנוסף, כוח בסדר גודל כזה, אי אפשר להקים בלילה. זה דורש שלוש עד חמש שנים לכל הפחות. 

    מעבר לכך, גם אם היו לרשות מאתיים אלף שוטרים לשמירת הסדר ביהודה שומרון ועזה, ספק אם ניתן היה לשמור שם על שקט וסדר לזמן רב. שלטון הפתח, ללא נוכחות צה"לית,  היה קורס ללא ספק. ואם הרשות היתה משלימה עם נוכחות צה"לית, קרוב לוודאי שהיתה מצטיירת בעיני רוב האוכלוסויה כסוכנת של ישראל. קרוב לוודאי, שבבחירות הראשונות שהיו נערכות ברשות ה"מאוחדת", החמאס וכוחות ג'יהאדיסטיים אחרים היו תופשים את השלטון. משמעו של תהליך כזה, מלחמה חדשה עם ישראל.

    לכן, אם ישראל תחליט ביום מן הימים, בעיתוי המתאים לה, להיכנס לעזה ולפרק את שלטון החמאס, זה אפשרי, אבל מחוייב תיכנון מקיף ורב צדדי. במקרה של הליכה לצעד כה דרמטי, חייבים לשמור על שני כללים: 

    ראשית, לא לאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית, כי מדינה כזאת, יהא גודלה אשר יהיה, תתנפח תוך שנים ספורות למדינת מהגרים, בת עשרה מיליון תושבים שתסכן את היציבות של כל האזור. 

    שנית, חייבים לבדל את עזה מיהודה ושומרון. אלה שני חבלים בעלי אופי שונה.

    בנוסף לכך, וזה העיקר, אף חבל אינו מוכן לקבל את מרותו של החבל השני. יהודה ושומרון היא חבל אמיד יחסית, יותר משכיל ומפותח כלכלית יחסית. עזה היא אוכלוסייה חצי בדואית, הדומה לאוכלוסיית צפון סיני עם אורינטציה פוליטית לאחים המוסלמים במצרים. האוכלוסייה העזתית היא ברובה ממוצא מצרי. לעומת זאת, אוכלוסיית יהודה ושומרון ברובה מעורבת. רובה ממוצא מצרי, סורי, כורדי, תימני, סעודי, גרוזיני, בוסני ואלג'ירי. 

    לכן, הפתרון ההגיוני היחידי שנראה סביר הוא אחד מהשניים: או סיפוחה של עזה למצרים, או הקמת שלטון מנדטורי ברצועה עד שתשוקם ותקבל את עצמאותה. היה ומצרים תסרב לספח את הרצועה, הרי האפשרות השנייה תהיה שלטון נאמנות של האו"ם, שיימשך עד לרגע שניתן יהיה לתת לחבל ארץ זה עצמאות, מבלי שיסכן את שכניו. מאחר ועסקינן במזרח התיכון, לא מן הנמנע שיקום שם שלטון סמכותני, סמי-דמוקרטי, בדומה למצרים, ובלבד שלא יסכן את ישראל.

    כדי לבצע תוכנית כזאת, ישראל חייבת לשתף בה את מצרים. מימוש התוכנית כרוך בהשקעות של מיליארדים. לפיכך, אין אפשרות לקיימה ללא מימון מוסכם מצד סעודיה ומדינות המפרץ. ישראל ומצרים אינן מסוגלות לממן בעצמן תוכנית בסדר גודל כזה, והפתרון הפיננסי הוא כלל ערבי.

    אם תוכנית מעין זו תתממש, תישאל השאלה המיידית, מה יהיה עתידם של ערביי יהודה ושומרון? התשובה לכך היא המשך מודל הרשות, אבל בשום פנים ואופן אסור לתת לה להפוך למדינה. הרשות תצטרך להשלים עם המצב שבטווח ארוך מאוד היא תישאר אוטונומיה. מי שלא יוכל לקבל את המצב, פתוחה לו הדרך להגר לירדן, או לכל מדינה אחרת. אם תישאל בכל זאת השאלה: כיצד ניתן לממש את הזכויות הפוליטיות של ערביי יהודה ושומרון, הרי התשובה היא אחת מהשתיים: או שיקבלו אזרחות ירדנית, ללא שלטון ירדני, או שיקבלו תושבות ישראלית. אזרחות ישראלית לא תיתכן בדורנו. היא תיתכן רק אם הפלסטינים יבינו שישראל היא בראש ובראשונה מדינת היהודים, וכי השתלבותם בה כרוכה בשינוי הקונספט הפלסטיני. אם יוכלו לעמוד בתנאים אלה, הרי מדינת ישראל עם שליש ערבים ושני שליש יהודים, בהחלט תיתכן ובלבד שהמיעוט הערבי ישלים עם קיומה וישמור על הסדר. 

     כל מי שמשתעשע במחשבה האוטופית של הקמת מדינה פלסטינית לצידה של ישראל, איננו מבין שמימוש מחשבה כזה מסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל.

    לכן, לסיכום, במבצע "שומר החומות" ישראל ניצחה, מפני שלעת הזאת, אי אפשר עדיין לכבוש את עזה ללא הכנה לגבי עתידה.  

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף