• שנאת חינם ואהבת חינם

  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • לצערנו אנחנו עדים לשנאת חינם ושיח מתלהם שפושה במקומותינו – בכל המחנות, מימין ומשמאל.

    וכבר אמרו חכמנו (דברים רבה ה י) שדורו של אחאב אף שהיו עובדי עבודה זרה אף על פי כן היו יוצאים למלחמה ומנצחים, בזכות זה שהיתה ביניהם אחדות – שלא היו בהם בעלי לשון הרע. ואילו בדורו של שאול, אף שהיו צדיקים, כיוון שהיו בהם בעלי לשון הרע ומלשינים היו נופלים במלחמה.

    ואמרו עוד במדרש (ספרי במדבר מב): "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר (הושע ד, יז): "חבור עצבים אפרים הנח לו", אבל משנחלקו מה נאמר בהם (שם י, ב): "חלק ליבם עתה יאשמוּ".

    ובגמרא במסכת שבת לב, ב: תניא, רבי נחמיה אומר: בעון שנאת חנם - מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים. ובארו המפרשים שהיא מידה כנגד מידה: הוא שונא את הבריות, בניו של הקב"ה, אז גם הקב"ה שונא את בניו וממיתם ח"ו.

    ואמרו עוד (יומא ט): מקדש ראשון מפני מה חרב -  מפני שלושה דברים שהיו בו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב - מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים.

    ומבאר האלשיך הקדוש (ויקרא פרשת קדושים) על הפסוק " ואהבת לרעך כמוך אני ה' ", שנפשות ישראל נמשכות מכל הכוחות העליונים- אחד מבחינת חסד השני מבחינת גבורה והשלישי מידת רחמים וכד'. "ועל כן בהתאחד הרוחות למטה יתאחדו ויתחברו שורשן למעלה, והוא תכלית כל האושר והטוב כנודע ליודעי חן". אמנם בהיות שנאה, נעשה פירוד בשרשי נפשותם ונאבד העולם, ועל כן על זה נחרב בית המקדש.

    האויב החמור ביותר והסכנה הגדולה ביותר לעם ישראל, לשלומו ולבטחונו, היא שנאת החנם. הרבה יותר מכל סכנה אחרת.

    שורש שנאת החינם עלול להיות משני כיוונים שונים: מן הקנאה ומן הקנאות. וצריך להלחם כנגד שני השורשים הרעים הללו.

    על שורש הקנאה כותב הרש"ר הירש בפרשת קדושים:

    "ואכן שנאת חנם שכיחה בלב הדיוטות. דַיָם לאלה, שאח מתחרה איתם ב"מלחמת הקיום"; ואף – על – פי שהוא נאבק באמצעים כשרים, הרי הוא שואף יחד עמם לאותה מטרה; בחריצות ובכשרון הוא מאיים לעלות עליהם; ועל כל פנים הוא מאלצם למאמצים יתירים, שהרי אין הם רצים יחידים בזירה. דַיָם בכל אלה כדי לראות בו אדם הראוי לשנאה; שהרי הוא המעכב את שלומם; והם מצפים להרחקתו ולאובדנו הגמור. הן שנאת חינם היא החטא, שהביא לידי חורבן בית שני (עי' יומא ט ע"ב).
    ושוב, אין לך דבר שיש בו כדי להוציא שנאה מן הלב – כאותו רעיון הכלול במלת "אחיך". כל אדם הוא "אח" בבית ה'; בבית אבינו אין מקום לשנאה הבאה מתוך הקנאה!". 

    ועל שורש הקנאות הרעה כותב הגאון בעל "לבושי שרד" בספרו "ערבי נחל": "...על דרך שרמזו רז"ל (נגעים פ"ב מ"ה) כל הנגעים אדם רואה – חוץ מנגעי עצמו, ירצו כי היצר הרע מתלבש במחשבות האדם ומיפה לו כל העבירות, ומראה לו בטענות מזויפות שיש בזה כבוד הבורא, וכמאמר הפסוק (משלי כא, ב) כל דרך איש ישר בעיניו, ואפילו יעשה כל עבירות אינו רואה שום חרפה ומיאוס בדבר. מה שאין כן כשרואה אדם אחר עושה כך או אפילו קל ממנו הרבה אזי מבין מיד שהוא עבירה, כי לזה מסייעו היצר הרע כדי שישנא את חבירו, מה שאין כן כשעשה הוא בעצמו את הדבר ההוא היה היצר הרע מסמא עיניו ומראה לו שיש בזה כבוד הבורא, והיינו כל הנגעים כו', ועל ידי זה נמשך שנאת חנם, כי שונאים זה את זה עבור שכל אחד רואה המעלות שלו והחסרונות אינו רואה כלל, וחבירו רואה החסרונות והמעלות אינו רואה, ממילא כל אחד מעריך מעלות של עצמו נגד החסרונות של חבירו.

    ועל פי זה שמעתי בשם חכם אחד שזהו אומרם ז"ל (שבת קיט ב) על פסוק (איכה א, ו) היו שריה כאילים, מה אילה ראשה של זו בצד זנבה של זו. ירמז על האמור, שכל אחד העריך מעלותיו נגד חסרונות של חבירו, ומחמת זה היה כל אחד מבוזה בעיני חבירו ושנאו זה את זה".

    ועל הדרך להגיע לאהבת חינם – אהבה שאינה תלויה בדבר לכל אדם, גם אם הוא ראוי לבקורת חריפה על חלק ממעשיו כותב בעל התניא (פרק לב):

    וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם, מצוה לאהבם גם כן. ושתיהן הן אמת – שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם, שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית. וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחינת גלות בתוך הרע מסטרא אחרא הגובר עליה ברשעים. והרחמנות מבטלת [את] השנאה ומעוררת [את] האהבה, כנודע ממה שכתוב "ליעקב אשר פדה את אברהם". 

    כלי נוסף וחשוב הוא היכולת לדון לכף זכות (ועם זאת לא להיות "נאיבי"). אם לא ידוע מה המניעים של האדם – צריך לדון אותו לכיוון החיובי, שהוא עושה את מעשיו מתוך אכפתיות לטובת עם ישראל, ולא מהכיוון של אינטרסים אישיים בלבד (מה שכלל לא מונע לבקר אותו, אפילו בחריפות, אם אתה סבור שהוא טועה).

    וכך כותב הרמב"ם בפירושו לפרקי אבות על המשנה "והוי דן את כל האדם לכף זכות":

    "והוי דן את כל האדם לכף זכות - עניינו, שאם יהיה אדם שאינו ידוע לך, לא תדע האם צדיק הוא או רשע, ותראהו עושה מעשה או אומר דבר, שאם יפורש באופן מה הריהו טוב, ואם תפרשהו באופן אחר הרי הוא רע - פרשהו כטוב, ואל תחשוב בו רע. אבל אם היה איש ידוע שהוא צדיק, ומפורסם במעשי הטוב, ונראה לו מעשה שכל תכונותיו יורו על היותו מעשה רע, ואין להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא בדוחק רב מאד ובאפשרות רחוקה - צריך לפרש אותו כטוב, הואיל ויש צד אפשרות להיותו טוב, ואין מותר לחושדו, ועל זה יאמרו: "כל החושד כשרים לוקה בגופו". וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, ואחר כך ראינוהו עושה מעשה שראיותיו כולן מורות שהוא טוב, ובו צד אפשרות רחוקה מאד לרע - צריך להשמר ממנו, ולא להאמין בו טוב".

    ולזה יש לצרף את דברי רבי נחמן המפורסמים ויחד עם זה העמוקים מאוד בתורה רפב:

    דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות. ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע. ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה. וזה בחינת (תהלים לז) ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו. היינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות, ואף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אעפ"כ צריך אתה לחפש ולבקש למצוא בו מעט טוב ששם אינו רשע. וזהו ועוד מעט ואין רשע, שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדיין, ששם אינו רשע, כי אף על פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו. ועל ידי זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על ידי זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על ידי זה.

    ולזה אוסיף ששמעתי פעם מהרב מיכאל לסרי שליט"א הדרכה יפה וקצרה לבני זוג, שכוחה יפה לכל מערכת יחסים בין בני אדם, והיא: "מותר להתווכח, אסור לריב". להתווכח מותר, ואפילו טוב, אבל מתוך כבוד והערכה הדדית. ואילו לריב – להסתכל על השני כרשע וכאויב, זה דבר מגונה.

    ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. נתבונן ונעמיק בדברי רבותינו, על סגולת ישראל ואהבת ישראל. והשם יתברך ישיב אותנו בתשובה שלמה, וירפא את שברנו, וייתן בלבנו חכמה בינה ודעת.  

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף