• האם ישראל ניצבת שוב בפני החמצה הסטורית?

  • כתב - MotiL    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • כל מו"מ עתידי בינינו לבין הפלשתינים, יחל מנקודת היציאה החדשה, שתוכתב בעת הזימון לשיחות. היא תחל מעובדת קיומם של גבולות חדשים עפ"י תכנית המאה. לא מאלה של 67. מצב זה יסייע גם לפלשתינים להשתחרר מהדיבור הכפייתי שלהם על זכות השיבה. לנוכח התוויית גבולות חדשה, יאלם ויעלם סוף סוף פטפוט הרסני זה שטרפד כל מו"מ בעבר. 

    כך באופן אבסורדי, דווקא תכנית המאה, היא זו שתאפשר התנעת התהליך המדיני מחדש. 

    במוצ"ש ובמהלך יום ראשון (5.7.20), למד עם ישראל, מהתקשורת, על אירוע יוצא דופן בהיקפו באיראן. מתקן גדול להעשרת אורניום בנתנז, ליבה הפועם של תעשיית הגרעין האיראנית, פוצץ. על פי פרסומים זרים ולפי הודאת האיראנים עצמם, נגרם למתקן ולמוצריו בפוטנציה – נזק רב. 

    מה היו אמורים להיות מוצריו של מתקן זה? צנטריפוגות (סרכזות) משוכללות שכושרן בהפרדת אורניום, רב משל קודמותיהן. צנטריפוגות אלה היו מאפשרות לממשל האיראני לעבור לייצור נשק גרעיני בקיע, מיד עם קבלת אור ירוק מהממשלה האיראנית. 

    כל דיון בשאלת ההתקדמות המרשימה של האיראנים בתכנית הגרעין שלהם, ראוי שיבחן גם את התקדמותה של איראן, במקביל, בתוכניתה השאפתנית לבניית טילים בליסטיים. 

    על נושא קריטי ומורכב זה, עברו בישראל, בניד עפעף ובמשיכת כתפיים. הרי כבר הורגלנו בבשורות דומות. צה"ל, על פי פרסומים זרים, תוקף כוחות איראניים ומשתפי פעולה עמם, כמעט מידי לילה בסוריה.   

    אלא שהפעם, מבין השורות הקמצניות, בדיווח על אירוע יוצא דופן זה, זה בולט השוני. ראשית ההיקף הגדול של פעולה זו. שנית השיטה. 

    לפי דיווח בוואשינגטון פוסט (שהובא בידיעות אחרונות ובישראל היום), מדובר בתגובת  סייבר ישראלית על נסיון להרעיל את הבארות... קרי את המים המיוצרים במתקני ההתפלה הישראליים. לו היה צולח נסיון איראני זה, ישראל ותושביה היו סופגים מכה קשה. פיסית (אספקת מיים), ומוראלית. תגובה ראשונה הייתה (כך העתון), בשיתוק נמל גדול (שהיד רג'אי), בדרום איראן. העובדה כי מדובר עכשיו בהתקפת סייבר נרחבת, אשר לפי פרסומים זרים, הונחתה מישראל, מצביעה הן על עליית מדרגה במאבק מול האיראנים, והן על אילוץ מדינות ערב המתונות ככל, שהדבר כרוך וקשור בישראל, לרדת מן הגדר. יותר ויותר מסתבר להן, כי הגורם היחידי שיעצור את האיראנים, בפועל, לא בדיבורים או בחרמות (אף שהם חשובים מאד כשלעצמם), מהשתלטות על המזרח התיכון, היא ישראל ואין זולתה, וכמסתבר באופן אירוני לחלוטין, מדינת היהודים היא עכשיו מגינתם.

    קל מאד להיווכח, אומרים יודעי דבר, בריכוך הטון, כלפי ישראל, במדינות ערב השונות.  אמנם מלך ירדן ממשיך לצרוח ככרוכיה נגד החלת הריבונות והסיפוח (של הבקעה). אלא שמול התקף ההיסטריה של המלך, כולם מבינים כי די בדיון אחד "סודי בהחלט", של ממשלת ישראל, בנושא אספקת המים, לממלכה הצמאה (100 מליון מע"ק, פי שניים מהמתחייב בהסכמי השלום), במיוחד נוכח התחזית על היובש הצפוי לכולנו בקיץ השנה, כדי שהוא יגיע, בדחילו וברחימו, מהר מאד אל פתחי משרד רה"מ. 

    וכאן אנו מגיעים אל עיקר עניינינו. קיראו לכך סיפוח, קיראו לכך ריבונות. הנושא העומד עכשיו על הפרק הוא תכנית השלום של טראמפ, בכל תפארתה ובכל דלותה. אם ינתן לפושטי העור התורניים מבין הפוליטיקאים הישראליים, בראשם גנץ ואשכנזי, להמשיך לעסוק במלאכתם הבזויה, להמשיך ולמרוט מתכנית גדולה זו את נוצותיה ואת עורה, תישאר ישראל ללא כלום, תרתי משמע. הרי לישראל הוגשה על מגש של כסף 

    תכנית נדיבה זו, שאמורה להציל אותה מעבר היסטורי של כישלונות צבאיים בממדים תנכי"ים (מיותר לפרט), בזה אחר זה, ומעתיד הסטורי, מבעית לא פחות, הנובע מגבולות אושוויץ (כל הזכויות על הטרמינולוגיה הזו, לאבא אבן). 

     

    שבירת הקיפאון המדיני 

     

    לא ברור מה דחף את הצמד דלעיל (גנץ-אשכנזי), לנקוט בעמדתם הנוכחית, אלא אם פועל כאן הרצון הטפשי והאנוכי להתבדל מנתניהו בכל מחיר, משום שההישג הזה, אם יהיה, ירשם על שמו, גם בזכות קרבתו הידועה לנשיא ארה"ב. 

    חשיבות ידועה ונוספת, יש לייחס לעובדה שכל מו"מ עתידי בינינו לבין הפלשתינים, יחל מנקודת היציאה החדשה, שתוכתב בעת הזימון למו"מ. היא תחל מעובדת קיומם של גבולות חדשים עפ"י תכנית המאה. לא מאלה של 67. מצב זה יסייע גם לפלשתינים להשתחרר מהדיבור הכפייתי שלהם על זכות השיבה. לנוכח התוויית גבולות חדשה, יאלם ויעלם סוף סוף פטפוט הרסני זה שטרפד כל מו"מ בעבר. 

    כך באופן אבסורדי, דווקא תכנית המאה, היא זו שתאפשר התנעת התהליך המדיני מחדש. 

    האם יבינו עובדת חיים זו גם בשמאל?. האם יבינו עובדה זו גם בכחול לבן?

    ההישג המסתמן לנתניהו על פי הסקרים, בבחירות הבאות ( כ – 40 מנדטים), הגלישה של כחול לבן אל מספר מנדטים חד ספרתי, היא כחרב המתנפנפת מעל לראשם של א"ב (אשכנזי ובני גנץ). 

    אולם דווקא בשעה מורכבת, אך גם מבטיחה זו, נדרש מהצמד דלעיל לנהוג על פי האינטרסים הברורים של ישראל, ולקדם תכנית היסטורית שאולי לא תזומן לנו שוב.  

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף