• שולמית שמיר

  • כתב - יאיר ושמרית קלין    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף

  • כ"ז תמוז.
    *קשר אמיץ* שרה לוי, נולדה בבולגריה, כנערה הצטרפה לתנועת בית"ר, וחלמה לעלות ארצה. בגיל 18 עלתה לבדה לארץ.
    כשהגיעה ארצה נעצרה ע"י הבריטים בפעם הראשונה ונשלחה לעתלית. לאחר שחרורה, הגיעה לתל אביב התגייסה ללח"י וקיבלה את השם המחתרתי *"שולמית"* שיהפוך לשמה הראשון. בלח"י פילסה לבדה את דרכה ולקחה חלק בפעולות משמעותיות.


    יצחק שמיר, "מיכאל", ממנהיגי המחרת זיהה את הצעירה שפעלה באומץ ובנחישות, וביקש שתשמש כמקשרת האישית  שלו.
    "באותה תקופה", כך סיפרה, "הוא הסתתר כל הזמן, הבריטים חיפשו אותו בנרות. בסיכון רב הייתי באה אליו בבקרים, ומעבירה בפתקאות מסרים ממנו אל החברים, ובערב הייתי מחזירה מסרים מהם אליו. "זה היה תפקיד מאד חשוב, להיות מקשרת זה בעצם להיות כמו מכונה שמחזיקה הכל - אני ידעתי כל הזמן איפה הוא נמצא"
    בעידודם של הרב סגל מראשי לח"י והרב אריה לווין מיסדו הקשרית האמיצה והמפקד הנערץ את היחסים המיוחדים בניהם. והם נישאו בחתונה קטנה ומחתרתית שעודדה חברים נוספים להקים בתים. ר' אריה, ואישתו הובילו את הזוג לחופה והצדיק הירושלמי ערך את טקס הנישואין.
    לאחר לידת בנם הבכור יאיר, נעצרה שולמית ע"י הבריטים ושבתה רעב על מנת שתשוחרר לגדל את יאיר. בהתערבותו של ר' אריה הפסיקה את השביתה למען הילד.
    לאחר קום המדינה, נולדה בתם הצעירה, גלעדה. יצחק ושולמית המשיכו בפעילות נחושה למען המדינה, יצחק שירת בתפקיד בכיר במוסד ובהמשך הצטרף לחיים הפוליטיים וכח"כ, כיו"ר הכנסת, וכראש הממשלה.
    שולמית עמדה לצידו של בעלה, לאורך כל השנים בנאמנות ובאהבה, ובמקביל עסקה בפעילות ציבורית ותרמה למדינה ולחברה.
    טיפול במשפחות שכולות, ייסדה את חוג ידידי בית החולים אסף הרופא, לימים שמיר, הקימה את המועצה לשלום הזקן, ופעלה לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם בולגריה, וקיבלה על כך ממשלת בולגריה אות הוקרה על חלקה בחידוש היחסים.
    נכדתה מיכל מסכמת: אישה קטנה בקומה אך גדולה ברוחה, חכמה, מלאת חיים ושמחה, והייתה אהובה על כל מכריה. *בכ"ז תמוז* תשע"א, בגיל 88, נפטרה שולמית  בביתה. כשסיפרו לאלוף נעוריה יצחק שמיר כי אהובתו המקשרת הלכה לעולמה הזיל דמעה לאחר זמן רב שלא הגיב לסביבה. כמעט שנה מפטירתה הצטרף אליה ועל מצבתם בהר הרצל נכתב *משורה משחרר רק המוות*.
    הפינה נכתבה עפ"י דברים ששלחה לי נכדתה של שלומית מיכל דיאמנט.

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף