• דבר תורה לפרשת כי תצא - לשון הרע דבר נורא

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • בפרשתנו מופיע ציווי לזכור את מעשה מרים שהצטרעה אחרי שדיברה לשון הרע על משה אחיה.

    "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".

    הרמב"ן (רבי משה בר נחמן) בפירושו לתורה כותב שיש כאן ציווי מיוחד על איסור לשון הרע:

    "ולפי דעתי שהיא מצות עשה ממש, כמו זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ ח), זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים (שם יג ג), זכור את אשר עשה לך עמלק (להלן כה יז), כולם מצוה, אם כן גם זה כמותם. והיא אזהרה מלדבר לשון הרע, יצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל".

    ומוסיף הרמב"ן שמסתבר מאוד שאין כאן רק סיפור דברים ועצה בעלמא, אלא איסור ממש - שלא יתכן שבאיסור לשון הרע ששקול כשפיכות דמים לא תהיה עליו בתורה "אבל בכתוב הזה אזהרה גדולה בו, להמנע ממנו בין בגלוי בין בסתר בין במתכוין להזיק ולהבזות בין שאין מתכוין להזיק כלל".

    כדברי הרמב"ן הללו שלשון הרע כשפיכות דמים מביא הרמב"ם בהל' דעות (פרק ז הלכה ג) ע"פ חז"ל בגמרא:

    "אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם, ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, ועוד אמרו חכמים שלשה לשון הרע הורגת: האומרו, והמקבלו, וזה שאומר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו".

    ומצאנו כיוצא בזה שמשה רבינו בתחילת שליחותו כשאמר "והן לא יאמינו לי", נרמז לו שחטא באותות שנמסרו לו (וכמו שמביא רש"י שם). ויש לבאר ששלושת האותות שנמסרו לו למשה שם הם כנגד שלושה שלשון הרע הורגת.

    האות הראשון היה אות המטה שנהפך לנחש- שהוא הראשון שדיבר לשון הרע, וכמו שמביא רש"י ע"פ המדרש שאמר לאשה שהקב"ה לא רוצה שיאכלו מעץ הדעת כי "כל אומן שונא את בני אומנותו" ומהעץ הזה אכל וברא את העולם. ושם גרם מיתה לאלו שקיבלו ממנו – אדם וחווה.

    השני – אות הצרעת- משה רבינו מצטווה להכניס את ידו לחיקו ומוציאה משם מצורעת כשלג. כנגד המדבר עצמו (והמצורע חשוב כמת. שזה עניינה של הצרעת – בשר מת בגוף חי).

    והשלישי- שישפוך מים לארץ ויהפכו לדם- וזה כנגד זה שדיברו עליו, וכמו שכתוב "כמתלהלה היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני" (משלי כו, יח-יט) - מספר הלשון הרע אומר "רק שפכתי מים" "מה כבר עשיתי, רק דיברתי", אבל האמת היא שהוא שפך דם.

    ה"חפץ חיים" (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין) מביא בספרו את "טענת העולם" שאומרים שבלי לשון הרע אי אפשר להסתדר, "על מה נדבר?"... ואומר החפץ החיים שיש לו עצה בשבילם. שיקבלו על עצמם חודש אחד בלבד שלא לדבר לשון הרע. הם כבר לא יוכלו לחזור לזה. כי באמת את זה שלשון הרע לא מפריעה לנו עשה ההרגל הרע – שהשקיט את נקיפות המצפון והיושר הטבעי. אבל משנשבור את ההרגל הרע הזה אפילו לתקופה קצרה, הנפש מעצמה תרגיש את המיאוס בהתנהגות שכזו -  כמה רע ומאוס הוא לדבר על חברו דברים רעים מאחרי הגב.

    ללא ספק הימים הללו ימי הרחמים והסליחות (והבחירות), הם תקופה הולמת לחודש ניסיון שכזה.

  • תגובות 

חזרה לראש הדף