• שיטת מינוי השופטים בישראל חריגה ביחס לדמוקרטיות

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - ISRAELY    
  • - תגיות:
  • קרדיט צילום: shutterstock

    הצעת שרת המשפטים לשעבר איילת שקד לשינוי הליך בחירת השופטים זכתה להתייחסות נרחבת. אולם נראה כי יש הסכמה שיש לתת משקל מכריע לאופן שבו הנושא מוסדר בדמוקרטיות המובילות בעולם. ישראל היא חריגה בנוף הדמוקרטיות המערביות בהקשר זה, ולכן צריך להציג סיבה טובה לשמירת המצב הקיים.

    גם במסגרת מדור "המשרוקית" התייחס "גלובס" לנושא באריכות ("בדרך למהפכה המשפטית של שקד, מותר גם לכופף את העובדות", 6.4.2019) ולאחר סקירה רחבה של מדינות רבות, מסקנת הכותבת דרור שרון הייתה: "נראה כי ברוב הדמוקרטיות המערביות, נבחרי ציבור אכן מחזיקים בעיקר הכוח למינוי שופטי הערכאה העליונה. אבל ישראל רחוקה מלהיות המדינה המערבית היחידה שבה 'שופטי עליון מעורבים במינוי שופטי עליון'. המהפכה השיפוטית זקוקה לטיעון חזק יותר".

    סיכומם של דברים הוא שרוב המסקנות בסקירת "המשרוקית" נכונות. אולם השגיאה המרכזית בהצגת הדברים נעוצה בטשטוש האבחנה בין מעורבות ממליצה לבין מעורבות מחייבת ובין מינוי של מיעוט מהשופטים למינוי של רוב השופטים או כולם.

    אם בוחנים את הדברים בהתאם לשאלת הלגיטימציה הדמוקרטית של בית המשפט החוקתי, מגלים כי ישראל חריגה מאוד בנוף הדמוקרטיות המערביות. מבין 36 מדינות ה-OECD, יש רק 5 שבהן יש לשופטים זכות וטו על המינויים לערכאה החוקתית - בריטניה, לוקסמבורג, יוון, טורקיה וישראל. בהתחשב בכך שבבריטניה ובלוקסמבורג אין לבית המשפט סמכות לפסול חוקים, ישראל נשארת לבדה לצד טורקיה ויוון - האם דווקא לשתי מדינות אלה אנו רוצים להידמות?

    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001285719

  • תגובות 

חזרה לראש הדף