• שרה ב"ק: 13 שנים אחרי ההתנתקות: איפה חשבון הנפש של השמאל?

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - פורום    
  • - תגיות:
  • ביום שני הקרוב ימלאו 13 שנים להתנתקות. בשבת הזאת, שבת חזון, לפני 13 שנים הצטופפנו גם אני ומשפחתי עם עוד רבים בנווה דקלים שבגוש קטיף, באים לחבק, מרגישים בכל הגוף את הצער והכאב על חוסר ההיגיון, על הברוטליות.
    הסתכלנו על מפעל החיים בן 32 השנים של כל כך הרבה אנשים טובים, ולא האמנו שבית הכנסת ההומה עומד להינטש ולהיחרב, שהבתים היפים עם הגינות המטופחות ייהרסו בקרוב, שבתי הספר, המכולות, המתנ"ס, אולם הספורט, המלון, החווה, החממות - הכל עומד להתרסק יחד עם לבבות של עשרת אלפים גברים, נשים וטף שגרו שם, ושל עוד מאות אלפים שחשו מרומים וכואבים מהמהלכים הדורסניים של הממשלה: פיטורי השרים, ההתעלמות ממשאל מתפקדי הליכוד והקמת מפלגת קדימה להתנתקות.


    אחד הדברים הכואבים היה לחוות את ההתנתקות לא מחבל הארץ אלא ממדינת תל אביב. למשל כאשר ב"מעריב" - העיתון שהיום הוא הבית שלי ואחד מכלי התקשורת היותר פלורליסטיים בתקשורת, ואז היה בעל אופי אחר לגמרי - כתבו שי ודרור מדי יום טורים ארסיים ששמחים וצוחקים לאידם של המפונים. טורים שלא מתחשק לי לצטט מהם, אבל לא אשכח אותם וגם לסלוח להם יהיה לי קשה.
    העקירה מגוש קטיף הייתה מבחן לשני הצדדים בחברה הישראלית. הזדמנות לציונות הדתית לבדוק את העיקרון שלפיו ״מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו״ ולכן צריך לשמור על שלמות המדינה גם על חשבון שלמות הארץ, על אף שזהו הציווי הראשון של משה. הציונות הדתית עמדה במבחן הזה בכאב ובגבורה, היא גם עשתה חשבון נפש, ורבים מבניה ובנותיה נכנסו למשימות ציוניות אחרות חוץ מהתיישבות ביש"ע, והם נמצאים בגרעינים ציוניים בכל רחבי הארץ ונושאים בנטל הצבא, החינוך, ההנהגה וההתיישבות בכל הארץ.

    האם אחרי 13 שנים של טילים ושריפות יש מי שבהנהגת השמאל הישראלי עושה חשבון נפש ומשנה כיוון? כשאני שומעת את מנהיגיו מתראיינים השבוע, מתפתלים בין לאגף את הממשלה מימין ולומר שהיא לא מפעילה מספיק כוח לבין לאגף את הממשלה משמאל ולומר שלירות במשגרי עפיפונים זה לא ערכי, אני מבינה שלמנהיגי השמאל הישראלי אין עקומת למידה. אין חשבון נפש. לצערי, התקליט שבור. 

    לכתבה המלאה: http://www.maariv.co.il/journalists/Article-652218


  • תגובות 

חזרה לראש הדף