• מרדכי ליפמן: "מו"מ בחשאי. האם ישראל תוציא לפלסטינים את הערמונים מהאש, ומדוע?

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - MotiL    
  • - תגיות:
  • מו"מ במסתורין. האם ישראל תוציא לפלסטינים את הערמונים מהאש?

     

    האם מתנהל מו"מ חשאי בין מצרים לישראל על הסדרה בעזה? מסתבר שכן. 

    האם נדונה אפשרות השלטת רש"פ על עזה? מסתבר שכן.

    האם נדחקה לשוליים דרישתה של ישראל לפירוז הרצועה? מסתבר שכן. 

    האם מחובתה של ישראל להוציא לפלסטינים את הערמונים מהאש? אתם תגידו.

    ומה המניע להבלגה נוסח 1937? מה המניע למתינות הישראלית המופגנת היום?

     

    מרדכי ליפמן

      

    ההשתוללות החמאסית, הבלתי פוסקת על הגדר, בעוטף עזה ובבאר שבע, ולעומתה הריסון הישראלית המופגן, בחדשים האחרונים, מזכירים את ההבלגה הזכורה לשמצה, מודל 1937. רוב היישוב היהודי דאז, התנגד למדיניות של התקפה (בעוד שוינגייט, הוכיח (1938- תרצ"ט), באותיות של דם, כי רק תגמול הולם בשטח מפסיק את שפיכות הדמים*

     לנוכח התנהלות הממשלה צפות ועולות עכשיו שאלות קשות. 

     האם מתנהל מו"מ חשאי בין מצרים לישראל על הפתרון בעזה? מסתבר שכן. 

    האם נדונה אפשרות השלטת רש"פ על עזה? מסתבר שכן.

    האם נדחקה לשוליים דרישתה של ישראל לפירוז הרצועה? מסתבר שכן. 

    האם מחובתה של ישראל להוציא לפלסטינים את הערמונים מהאש? אתם תגידו.

     ומה המניע להבלגה נוסח 1937? מה המניע לריסון הישראלי, למתינות הישראלית המופגנת?

    האם קיימת אפשרות שהמניע היא שאיפתו לאיתרוג (של נתניהו ושל רעייתו) לקראת משפטם הצפוי?

     

    בשלושת החדשים האחרונים, חדשי ההבלגה היחסית של צה"ל, שומעים גם רעשי רקע מטרידים, הבאים והולכים, אם מדיונים בממשלה ובקבינט, ואם בהתבטאויות של שרים.   ותוכנם: "עלינו למנוע משבר הומניטרי בעזה. עלינו לפעול כדי להחזיר את הרשות הפלסטינית לרצועה. הבה נאפשר להם להתאחד", אומרים בחוגים מסויימים, בסביבת רה"מ. "לכשיתאחדו- ובא לציון גואל"... שקט ושלווה ישררו במחוזותינו".

    ולפתע, כאילו כדי לאשר את האמור לעיל, יצא/קפץ המרצע מן השק: ביום שני האחרון חשף ערוץ 10 (ברק רביד), מפי מקורות אמריקניים, כי נתניהו אכן טס לקהיר בחודש מאי, לשיחה סודית עם הנשיא המצרי.  

    רה"מ חזר כעבור מספר שעות לישראל. ומה שמע הזבוב שעל הקיר (או אותם מקורות אמריקנים)? אכן בשיחה נדונה הצעה מצרית לאפשר חזרה של אש"ף לשלטון ברצועה. בכך יתאפשר איחוד מחדש של מדינת פלסטין המפולגת והמסוכסכת. וזאת תמורת תנאים מסויימים מינימליסטיים ביותר: (שהציע א – סיסי). הפוגה הדדית, שקט ייענה בשקט,  הקלה משמעותית במצור על הרצועה: ועיקר העיקרים בהצעה של הנשיא המצרי, החור השחור, המובלע בה: העדרו של סעיף ברור הקובע פירוז עכשווי/מיידי של הרצועה מנשק כבד(!). כלומר: לפנק, לפנק, לפנק – ללא כל תמורה של ממש.

     

    הידיעה על הפגישה, צוטטה בהרחבה ב"ישראל היום" (אריאל כהנא). מספר שרים הגיבו עליה בזעם, תוך כדי השמעת ביקורת חריפה על תוכנה (ישראל כץ ואחרים). על פי הידיעה אמר כץ כי "כל ניסיון להחזיר את אבו מאזן לעזה, ולחבר בין עזה לרשות הפלשתינית, ביו"ש, באמצעות המעבר הבטוח שיחצה את ישראל, יהווה איום ישיר ופגיעה קשה בביטחון המדינה ובמאזן הדמוגרפי בין ישראל לפלשתינים".

    יש לציין כי כבר לפני שנה קיבל הקבינט החלטה האומרת כי "ממשלת ישראל לא תנהל מו"מ מדיני עם ממשלה פלסטינית הנשענת על חמאס, שהוא ארגון טרור הקורא להשמדת ישראל וכל עוד לא בוצע פירוק החמאס מנשקו..."

    ואכן התוכנית הזו היא בבחינת אַלְיָה אשר קוץ גדול מאד תקוע בה. הרי ברור כי הפלסטינים, קרי החמאס, ייצאו ממנה ברווח גדול. לעומתם ישראל תצא ממנה כשידיה על ראשה. ומדוע? משום שהחמאס ישאר חמוש עם נשקו, יישאר עם שנאתו הבוערת. והרי התוצאות של השילוב הזה מוכרות גם מוכרות לנו. ברצותו יפיל שוב החמאס את אותם נציגים אומללים של רש"פ מהגגות (באותם מבנים שצה"ל ישאירם על כנם), וכל הסיפור יחזור על עצמו כבמעשה חלם, כפי שקרה בהתנתקות שתוצאותיה מכות בנו עד היום, היהיה פעם גבול לטפשות? היתכן שלא למדנו לקח מן העבר? 

    ואולי להיטותו של נתניהו להשיג איתרוג, לקראת המשפטים הקרובים, שלו ושל רעייתו, היא הפועלת במסתרים? 

    כן. כתבתי את המשפט האחרון לאחר התלבטות ממושכת. ככל שהדבר יישמע מצער ומדאיג, שהרי הסבר הגיוני אחר למהלך כזה - אין. הסבר אחר לשתיקה, לאותה הבלגה אומללה  בעוטף עזה – גם אין. ומה נותר?

    ואחרון חביב, אי אפשר לדון בתכנית כזו, כפי שהועלתה על ידי א – סיסי (ואני מאמין בכוונותיו הטובות, אלא שהוא איננו מבין את ישראל. ואולי נתניהו איננו מסביר לו את הטעון הסבר). חובה על הממשלה, כל ממשלה, להביא בחשבון כי ישראל, אם תסכים לתכניתו, תקים לצדה, במו ידיה, מדינה פלסטינית בת ארבעה מליון תושבים. חלקם חמושים עד לשיניהם (כפי שקרה בעזה). כל זאת כאשר מעבר לגבול אורבת לנו בעיה נוספת המסרבת לגווע: הטענה לזכות השיבה. אז נכון שישראל הודפת כל דרך וכל נסיון לעסוק בה או להביא אותה לדיון ב"מוסדות המוסמכים" בעולם, אבל היא חוזרת וטופחת על פנינו שוב ושוב בשל אופייה "ההומניטרי" הידוע. 

    למפקפקים אני מציע לעקוב אחרי הוויכוח, שלא יאמן, בין ארה"ב לבין האו"ם, בדבר סגירת הברזים הכספיים לאונרר"א ברצועה. פנייתו הבהולה של נתניהו (כן נתניהו!) לטראמפ, להמנע מהקיצוץ, מדברת ואומרת הכול, על האפקטיביות של הנשק ה"הומניטרי", בעולם "הפוליטיקלי קורקט". במציאות של רוב פרלמנטרי מכריע לצד הפלסטינים באו"מ על כל מוסדותיו, הבעיה הזו לא תגווע לעולם. שערו בנפשכם מה יקרה כאשר יחזור שוב הוויכוח על זכות השיבה במלוא עוזו... והוא יחזור בוודאות, כאשר יחזור גם הוויכוח על קץ הסכסוך. 

    ועדיין לא הזכרנו ולו על קצה המזלג את המתרחש מתחת לאפנו, בקרב ערביי ישראל. אבל נשאיר את הדיון בסוגיה זו למאמר אחר...

                                     ***

    *אורד צ'רלס וינגייט יזם את הקמתן של פלגות הלילה המיוחדות של ארגון ההגנה, בארץ ישראל, בשנת 1938, בעקבות המרד הערבי הגדול. עקב כך כונה "הידיד". ישובים וכפרים ערביים וביניהם כפר חיטין, שתושביו היו אחראיים לטבח יהודים המוני מזעזע בטבריה, שילמו מחיר כבד (כולל הוצאה להורג של חלק ממבצעי הרצח בכפרם שלהם), בגין פגיעה ביישוב היהודי. מוסדות היישוב לעומת זאת תמכו בהבלגה, מתוך אמונה כי כך יקנו את אהדתו של המימשל הבריטי.

    היישוב ספג, בתגובה להבלגה, שנתפרשה כחולשה, מעשי רצח רבים נוספים... ואילו את אהדת הבריטים לא קנה. נהפוך הוא. הבריטים, מאויימים על ידי המרד, הפנו את עורפם ליישוב היהודי ואף הגבילו את ההתיישבות היהודית בארץ.

     

  • תגובות 

חזרה לראש הדף