• המאמר הפותח את ליקוטי מוהר"ן – 2

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • - תגיות:
  • כתב - ISRAELY    
  • המאמר הפותח את ליקוטי מוהר"ן – 2

    אחרי שסיימנו בפרק הקודם עם הכותרת ( כאן - מאמר מספר 1: https://www.patrioti.co.il/Article.aspx?guid=18fa13c2-740d-4a91-9882-b54b15393689) נעבור למשפט הראשון:

    רבי שמעון בן יוחאי הבטיח שלא תישכח תורה מישראל על ידו, כמובא בדברי רבותינו זיכרונם לברכה כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשכח מישראל. ואמר רבי שמעון בן יוחאי שלא תשכח, שנאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו"

    ידוע שבכל מקום שבו משתמשים בלשון תרגום (ארמית) מדובר על התורה כפי שהיא נקלטת מצד הכלי, ובכל מקום שכתוב בשפת הקודש מדובר על התורה כמו שהיא מצד האור. התורה עצמה כתובה בעברית כמובן, המיוחד בספר הזוהר, שכמו הגמרא, הוא כתוב רובו בארמית, אבל יש בו משפטים ששזורים בו בעברית ולפעמים קטעים שלמים. יש יתרון בקריאת שתי צדדי אותה המטבע ולכן יש גם חשיבות לקרוא "שתים מקרא ואחד תרגום" את התורה – כל פסוק לקרוא פעמים בשפת הקודש ופעם אחת נוספת בלשון תרגום לארמית.

    ציינתי את זה מפני שבקטע שלנו רבי נחמן החליט לקרוא לרבי שמעון "רבי שמעון בן יוחאי" ולא כמו שבדרך כלל קוראים לו "רבי שמעון בר יוחאי" – כאשר בר בארמית זה בן. למעשה בר זה "מחוץ", כמו שצמח בר זה צמח שגדל מחוץ למקום הישוב ולגידולי האדם וכמו שבריאה היא בר מאצילות – מחוץ לאצילות. לי אישית אין מושג למה הרב החליט להשתמש בשם העברי ואשמח אם מישהו בתגובות יאיר עיני. אבל זה משהו ששווה ציון.

    נמשיך הלאה עם עניין השכחה:

    מצווה עלינו תמיד לזכור את יציאת מצרים ואנחנו אכן מזכירים אותה כמעט בכל הברכות ובכל הזדמנות, מצווה עלינו גם לזכור שה' הוא אלוהינו ובעיית השכחה היא בעיה רצינית בקרב ישראל ורבים נדרשו לה.

    בכל יום בשחרית אנחנו אומרים את עשר הזכירות כדי להטמיע ולא לשכוח, וגם הציצית עצמה נועדה לפי פשט התורה "למען תזכרו". כך יוצא שהרבה מההתעסקות באה סביב הנקודה הזו של זכירה והיא לא מין דבר משני אלא אחד מעיקרי הדת.

    ישנם כמה נקודות על זכירה שחשובות למאמר שלנו ונראה בהמשך איך הם מתקשרות אליו, במאמר הבא נציין אותם תחילה בזו אחר זו ונמשיך הלאה בהסברים ונראה מאוחר יותר איך הם נקשרים ונשזרים במאמר.

  • לתגובות
  • תגובות 

חזרה לראש הדף