• על שבת זכור ופורים והקשר ביניהם

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - תגיות:
  • קרדיט צילום: shutterstock

    השבת שלפני חג הפורים נקראת "שבת זכור" על שם פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה יז-יט), שנקראת כ"מפטיר" בסוף קריאת התורה בשבת זו, ולדעת רוב הפסוקים קריאתה אף מהווה מצוה מן התורה.

    יש לכאורה לשאול מה עשה עמלק שהיה כל כך נורא, שהתורה מצווה לנטור לו איבה שכזו (הרי היו עוד הרבה שלצערנו נלחמו בעם ישראל וצררו אותו במהלך הדורות).

    רש"י בפרשת כי תצא (דברים שם) עונה על שאלה זו כך: "אשר קרך בדרך"- " לשון קור וחום, ציננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים".

    לאחר כל המכות שחטפו המצרים אף אויב לא היה מנסה בכלל לפגוע בישראל, עמלק הוא הראשון שהראה ש"השד לא נורא כל כך", ואף על פי שהוא בסופו של דבר אכן הוכה, סוף סוף הפחד סר.       

    באמת יש לשאול מנין עמלק שאב את הכח לזה, לבוא ולהלחם בישראל. גם לזה יש תשובה בדברי רש"י שם בפירושו הראשון לפסוק "אשר קרך בדרך", "לשון מקרה". כוחו של עמלק הוא בתפיסתו את המציאות כולה כאוסף אקראי של מקרים. נכון שהמצרים הוכו ושהים נקרע לפני ישראל והם טבעו בו, אבל כל זה קרה רק במקרה. ממילא אין מה לפחד להלחם בישראל, אולי כאן הגורל דווקא יבגוד בהם.

    דבר דומה אנו מוצאים גם בחג הפורים. החג נקרא פורים על שם הפור שהפיל המן האגגי (שחז"ל מזהים עם זרע אגג מלך עמלק) לקביעת תאריך ההשמדה של העם היהודי " כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם. וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר..." (מגילת אסתר ט, כו). ולכאורה הוא פלא, שיקראו לחג "חג נס ההצלה" או משהו כזה, מה פתאום לקרוא לחג על שם גורל שהפיל הצורר?

    המן שבא מזרע עמלק המשיך בתפיסה הזו שהכל מקרי. תחושת המקריות היא חזקה מאוד בהטלת גורל. כשמישהו מטיל קוביה ופעם יוצא כך ופעם כך התחושה היא שהתוצאה אקראית לחלוטין. כך גם המן, הפיל פור לקביעת תאריך שרירותי שבו תבוצע מזימתו.

    והחידוש היה "ונהפוך הוא", שהקב"ה מתגלה בתוך אוסף המקרים.     

    סיפור המגילה מתפרש על פני תקופה ארוכה מאוד של שנים, ומצירוף אירועים שונים שהתחברו למסכת אחת. הדחת ושתי והמלכת אסתר, סיפור הצלת אחשוורוש מבגתן ותרש ע"י מרדכי, עליית המן, סיפור ספר הזכרונות, שני משתאות אסתר, וחרבונה שנקלע לשם להלשין על המן ברגע הנכון. כשאדם הסתכל על כל אירוע בפני עצמו הוא נראה כאקראי, ולעיתים אף לא מובן. אולם מהתבוננות על החיבור של כולם למסכת אחת, רואים את יד ה' שמנהיגה את ההסטוריה, ומתגלה בתוך ההסתר של חשכת הגלות. ובאמת הגורל שהוא סמל המקריות, דווקא בו מתחלקת הארץ לשבטים "על פי הגורל" (במדבר כו, נו), ודבר ה' מתגלה דווקא דרכו.

    "פורים על שם הפור" - הגילוי שיש יד מכוונת והשגחה גם בתוך המקריות.

  • תגובות 

חזרה לראש הדף