• האמירויות ועסקת מטוסי F-35

  • כתב - MotiH    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • קרדיט צילום: shutterstock

    עמוס גלבוע

    האמירויות ועסקת מטוסי F-35

    מטוסי F-35 באמירויות לא מהווים איום ביטחוני על ישראל. מטוסי פ-15 סעודיים בטאבוק, 150 ק"מ מדרום לאילת כן מהווים איום ביטחוני. הסכם שלום עם ישראל הביא למצרים את מטוסי ה-F-16. ההסכם עם האמירויות יביא  להן את מטוסי F-35. יוכלו לפעול מבצעית כמעט עוד כ-10 שנים.

    "לאכול חומוס בדמשק" – זאת היתה בזמנו סיסמת העידוד לציבור הישראלי על מנת שיתמוך ב"הסכם שלום" עם סוריה. כלומר, יסכים לנסיגה מכל הגולן, לעקירת כל יישוביו, להעברתו לידי רודן עריץ בשם חאפז אלאסד. 

    היו זמנים, והם השתנו, אך דפוסי חשיבה נוקשים מתקשים להשתנות. איני מתכוון לדברי הבל כמו אלו המייללים שהאמירויות הן דיקטטורה הרודפת את הלהט"בים, ולכן אסורים במגע. כוונתי  לדברים הנאמרים אצלנו בעניין מטוסי ה-F-35 (החמקן ) והאמירויות. 

    בהתחלה הופיעה ידיעת הכזב שבמסגרת ההסכם שהוכרז עליו בוושינגטון ע"י הנשיא טראמפ, ב-13 אוגוסט, הסכים נתניהו שארה"ב תמכור לאמירויות  מטוסי F-35, שעה שבעבר ישראל התנגדה לכך נחרצות. מיד הואשם נתניהו בבגידה, במכירת ביטחון ישראל , בדיוק כמו בהסכמה למכירת הצוללות הגרמניות המתקדמות למצרים.  

    האמת – לא היתה שום הסכמה, ההתנגדות הישראלית עדיין שרירה וקיימת, ואף ישנם קולות הדורשים מישראל לעגן התנגדות זאת בהסכם המפורט שייחתם עם האמירויות בקרוב. 

    דעתי היא שלא ייגרם שום נזק ביטחוני לישראל אם ארה"ב תספק לאמירויות מטוסי F-35, ואין סיכוי להתנגדות הישראלית (למעט כמובן שיפורים שהוכנסו במטוס כתוצאה מניסיון  קרבות ישראלי והם אסורים לייצוא עם המטוס). להיפך, הסכם השלום עם ישראל (יהיה שמו אשר יהיה) מקדם את הבקשה של האמירויות מארה"ב, מזה זמן, לרכש מטוסי F-35. אסביר את  עצמי. 

    ראשית, עניין טכני: המטוס זקוק לשני תדלוקים באוויר (בטיסה לישראל), וייקח כמעט 10 שנים עד שיהיה מבצעי בחיל האוויר של האמירויות.

    לעומת זאת, בשדה התעופה של טאבוק, המרוחק 150 ק"מ מאילת, מחזיקים הסעודים באופן קבוע טייסת של מטוסי F-15. היא ערכה בעבר אימונים עם חיל האוויר המצרי שכללו דימוי תקיפה של אילת. זה איום ביטחוני ממשי, עכשווי, חמור בהרבה מכל איום ערטילאי עתידי מהאמירויות. שמעתם על זה?

    שנית, חיל האוויר של האמירויות הוא מתקדם ביותר, עם המילים האחרונות של הטכנולוגיה האווירית (בחימוש, בניווט, בגילוי, בלחימה אלקטרונית). יש ברשותו 80 מטוסי F-16 מהסוג המתקדם ביותר בעולם, ויש לו ניסיון קרבות עשיר בקואליציה עם האמריקאים והמצרים.  

    ה-F-35 לא רק מוסיף  לו יכולת, אלא מקנה לאמירויות מעמד של כבוד בעולם הערבי. 

    שלישית, האוייב העיקרי של האמירויות הוא איראן. סוף סוף אנחנו מצויים במעין ברית עם מדינות המפרץ, מצרים, סעודיה, וכמובן ארה"ב – מול השאיפות האיראניות. אז מדוע שנופיע ככאלו המתנגדים להגברת היכולת של האמירויות מול איראן?

    רביעית, מאז 1968, שעה שרכשנו 50 מטוסי פנטום מארה"ב ומאה סקייהוקים, התקבעה התפיסה אצל האמריקאים כי על ארה"ב לשמור על "היתרון הצבאי האיכותי" הקונבנציונאלי הישראלי מול שכנותיה במרחב, כבודדות או כקואליציה. 

    תפיסה זאת קיבלה אישורים בקונגרס האמריקאי, האחרון שבהם בחקיקה ב-2007. אבל,  זהו עקרון גמיש. שום התנגדות ישראלית, הכי נחושה, לא יכלה לעמוד מול נחישות של ממשל אמריקאי לחרוג מהתפיסה הזאת – מול שינוי המציאות במזרח התיכון, הררי הדולרים של הנפט והלחצים של תעשיית הנשק האמריקאית. 

    לא רק זאת, הסכם שלום עם ישראל  הביא למצרים את מטוסי ה-F-16, ואת הטנק האמריקאי המתקדם אברהמס. 

    חמישית, תעשיית הנשק האמריקאית היא כיום מרכיב הייצוא העיקרי של ארה"ב. עוד עסקה למכירת F-35 פירושה עוד הרבה מקומות עבודה בטקסס. זהו שיקול משמעותי ביותר עבור נשיא ארה"ב, חודשיים לפני בחירות.

    ואסיים: מי שדואג לביטחון ישראל  צריך שיחתור להחלת ריבונות  בבקעת הירדן והפיכתה לגבול המזרחי של מדינת ישראל.

    עמוס גלבוע

     יצחק הילמן

    מטוסי האפ-35 לאמירויות

    נרצה או שלא נרצה, קרוב לוודאי שהאמירויות יקבלו מטוסי אפ-35 מארה"ב. אמנם זו קפיצת מדרגה והפרה של היתרון הטכנולוגי שארה"ב התחייבה לישראל, אלא שמדובר במקרה הזה בחיל אוויר ידידותי, שנמצא אלפיים קילומטרים מישראל, לעומת חילות האוויר של מצרים וירדן או של סעודיה ששוכנת חמישים קילומטרים מאילת.

    לאמירתים יש כבר היום 160 מטוסי קרב מדגם מיראז' 2000 או אפ-16 בלוק 60, שהם הדגם הכי מתקדם של מטוסי האפ-16. אמנם האפ-35 הוא מטוס "חמקן", אבל חלק מיתרונותיו, להוציא תכונת החמקנות, כבר שולבו במטוסי האפ-16 שסופקו לאמירויות. 

    השאלה רק מתי האפ-35 יסופקו לאמירויות ומתי הם יהיו מבצעיים בידיהם. בניגוד לתחושה שישראל תיפגע מהעיסקה, לא נוכל כנראה לעצור אותה, מפני שזהו אינטרס אמריקאי. מניסיון העבר, מאותן סיבות בדיוק, ישראל התנגדה לאספקת מטוסי אפ-15 לסעודיה, אבל בסופו של דבר למרות התנגדותה, הם סופקו.

    בארה"ב ישנה כמות של עשרות מטוסי אפ-35 שנרכשו על ידי טורקיה ושאספקתן נמנעה ממש ברגע האחרון, בטענה שטורקיה רכשה טילי קרקע אוויר מדגם S-300/400 מרוסיה. להערכתי, ארה"ב חיכתה להזדמנות לעצור את האספקה לטורקיה כאשר הבינה שטורקיה למעשה מתרחקת מנאט"ו ומתקרבת לרוסיה. גם המעורבות הטורקית בלוב מדאיגה מאוד את ארה"ב, מצרים, יוון, איטליה וצרפת, למרות שפחות מדברים על כך. לכן, נשמו בישראל לרווחה כאשר אספקת האפ-35 לטורקיה נעצרה. כולם מבינים, כולל ארה"ב ומדינות נאט"ו שכל זמן שארדואן שולט בטורקיה אסור לספק לה יכולות צבאיות כה מתקדמות.

    במצב שנוצר, כאשר אין מי שייקנה את מטוסי האפ-35 ה"טורקיים", כאשר כל מטוס עולה 75 מיליון דולר, מרטין לוקהיד, יצרנית המטוסים, תשמח מאוד להיפטר ממטוסים אלה ולהעבירם לאמירויות. בהמשך, צפויה גם סעודיה לדרוש את שלה, ושוב תסריט ההתנגדות הישראלי יחזור על עצמו, כנראה שוב ללא הועיל. 

    בנסיבות האלה, ישראל לא יכולה להתנגד לאספקת האפ-35 לאמירויות ובוודאי שיהיה לה קשה מאוד לנמק מדוע שלא יסופקו. זה מצב די דומה למה שקרה לישראל בפרשת הצוללות של טיסנקרופ למצריים. ישראל תתקשה לנמק מדוע ארה"ב לא תספק למדינה ידידותית לה ולישראל מטוסים אלה, כאשר מדינה זו מאויימת פוטנציאלית על ידי איראן, ובפרט כאשר היא מהדקת יחסיה עם ישראל.

    היות שארה"ב מחוייבת לשמור על עליונותה הצבאית והטכנולוגית של ישראל באזור, בהחלט קיים צפי שהיא תפצה את ישראל על העיסקה האמירתית, באספקת כמות נוספת של אפ-35, או כל מטוס אחר עם כל השידרוגים האחרונים.

    תמיד חייבים לזכור שאספקת האפ-35 לטורקיה היתה הרבה יותר חמורה מבחינתה של ישראל, מאשר אספקת אותו הציוד לאמירויות. ישראל צריכה לשמוח על האמברגו האמריקאי למטוסי אפ-35 לטורקיה ולקוות שאמברגו זה לא יוסר לעולם. 

    מעבר לכל אלה, שעון החול של פרויקט הגרעין האיראני הולך ומתרוקן. לפי מקורות זרים, האיראנים נמצאים שנה עד לכל היותר שנה וחצי לפני הפקת פצצה ראשונה. לצערנו, לאיראן יש טילים בליסטיים שישראל מצויה בטווח שלהם. התקנת ראש נפץ גרעיני על טיל כזה הוא עניין מסובך אבל לא בלתי אפשרי. לכן, ההתקרבות הישראלית לאמירויות, שנמצאות מאה קילומטרים בלבד מחופי איראן היא צורך אסטרטגי.  

    בנסיבות אלה, למרבית הפרדוקס, הצטיידות אמירתית במטוסי אפ-35, היא בסופו של דבר גם אינטרס ישראלי. הדילמה תהיה מבחינת ישראל, להסכים על אספקה מיידית של מטוסים אלה, או לשכנע את ארה"ב לדחות את האספקה ככל האפשר, ועל ידי זה לדחות גם את האספקה הפוטנציאלית של מטוסים כאלה לסעודיה, עד שגם זו תחתום על הסכם שלום עם ישראל. 

    יצחק הילמן

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

  • פרסמו אצלנו לחווית פרסום מדהימה שתניב לכם פניות איכותיות במיוחד. השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

חזרה לראש הדף