• מרדכי ליפמן: מינכן, טראמפ וההסכם האיראני

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - MotiL    
  • - תגיות:
  • קרדיט צילום: shutterstock

    מרדכי ליפמן

     

    בשני העשורים האחרונים התפתח במערב ז'אנר ספרותי מיוחד. במובנים רבים אפשר גם להגדירו כחדש: ספרות חוקרת המתמקדת במלחמת העולם השנייה. מדוע "חדש"? בשל השילוב ההדוק בין "חוקרת" לבין אמנות הכתיבה, בין 'חוקרת' לבין ספרות יפה. כאן חלה מהפכה גדולה. 

    החל מסוף המאה הקודמת, כאשר קרסה, האימפריה הסובייטית. החלו הרוסים לפתוח את ארכיוניהם הגדולים בפני חוקרים וסופרים מהמערב. רבים מאנשי האקדמיה במערב, ניצלו הזדמנות פז זו. ספרים רבים, בהם שולבה, לעתים בכישרון נדיר, חכמת הכתיבה ויכולת החקר, החלו לצאת לאור. 

    בחבורה הנכבדה הזו מצויים בין היתר רוברט האריס ("מינכן","אניגמה", "מוכרים את היטלר", "ארץ אבות"), ויליאם שיירר (עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי), פרופסור איאן קרשו ("הסוף"). כל אלה על קצה המזלג בלבד. יש עוד רבים. 

    וברשותכם אחזור למינכן.

    ועידת מינכן התקיימה כידוע בספטמבר 1938, במבנה ענק חדש, ה"פיהררבאו", בו פעלה המפלגה הנאצית בבאוואריה. הוועידה התקיימה כאשר ברקע סכסוך קשה בין הממשלה הצ'כית לבין תושבים גרמניים בחבל הסודטים, בראשם מנהיגם קונרד הנליין. ה"פיהרר" של המפלגה הסודטית. היטלר הפגין את מיטב כישרונו, כאשר תעתע בראש הממשלה הבריטי (צ'מברליין) ובצרפתי (דאלדייה) לסירוגין. בעוד בעורף הצ'כי נערכות במקביל הפגנות סוערות של הגרמנים, תושבי החבל. פעולות "דיכוי", כביכול של הממשלה הצ'כית ועיתונות מערבית אוהדת מאד לדרישות הגרמנים (מוכר לכם?). עוד השתתף בישיבות גם מוסוליני ראש המדינה האיטלקי, שמילא תפקיד של בת קול – הד לדבריו של היטלר. 

    הצ'כים, ד"ר וואויטך מאסטני, השגריר בברלין, ושליח של משרד החוץ הצ'כוסלובקי, הוברט מסריק, לא הורשו להיכנס לחדר הישיבות. חד וחלק. אף שגורלה של ארצם הוא שהיה על כף המאזניים ועל שולחן המפות של שותפי הוועידה. הם היו למעשה עצורים בחדרם במלון, רגינה פלסט. אנשי גסטפו, שמרו מבחוץ על הדלתות, כדי להבטיח שאכן יישארו ספונים בחדרם... בחדרים הסמוכים לידם התארחו אנשי המשלחת הבריטית ובראשם נוויל צ'מברליין, והצרפתים ובראשם אדואר דאלאדייה. הצ'כים פנו בטלפון הפנימי לצמברליין ולדאלדיה במחאה, על ההוראה של היטלר. השניים פנו מצדם להיטלר, בלשון רפה... האם ירשה לצ'כים להצטרף? 

    הפיהרר אמר לפונים הנכבדים, כי אם הצ'כים יכנסו לחדר הישיבות הוא יקום וייצא, שלא על מנת לחזור... 

    "הדיפלומטיה הבריטית ניצחה"

    הבריטים והצרפתים היו להוטים לתת להיטלר את מבוקשו. לא פחות משהעגל רצה גם רצה לינוק, הפרות רצו להניק... המעצמות דאז, החזקות בעולם, פשוט סרבו להלחם בעבור צ'כיה. היטלר קלט בעיני הנץ שלו את העובדה הנחרצת: מעצמות המערב לא ילחמו נגדו, גם אם ימתח את חבל סבלנותם עד לסף קריעה. כך סיפח, שנה לאחר מכן, את צ'כיה כולה. וכך פלש כעבור מספר חדשים לפולין. הוא לא נעצר, כי לא היה מי שיעצור אותו. צ'מברליין חזר ללונדון. הוא ניפנף בכתב הכניעה שלו, ואמר: "הדיפלומטיה הבריטית ניצחה"

     

    חלפו 77 שנים. האם למדו מעצמות המערב לקח?

    "תוכנית מקיפה משותפת של פעולה", הוא שמו של ההסכם הבינלאומי עליו חתמו מעצמות המערב. האיראנים הבינו כי הן לא ילחמו נגדם גם אם ימתחו את חבל סבלנותם עד לסף קריעה. כך נחתם בעיר וינה ב-14 ביולי 2015 איראן ומדינות P5+1 (חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם – ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת והממלכה המאוחדת – יחד עם גרמניה), וכן האיחוד האירופי, הסכם הרכנת הראש שלא לומר הכניעה של אירופה. ההסכם קבע בין הצדדים הגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית,.. אך נמנע מלעסוק בפיתוח טילים ומחתרנות במזרח התיכון. 

    ישראל לא הוזמנה להשתתף בדיונים.

    ב-16 בינואר 2016, קבעה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) כי איראן עמדה בהתחייבויותיה בהסכם. הסנקציות הוסרו.

    מעצמות המערב היו להוטות לתת לאיראנים את מבוקשם. הם סרבו לבנות הסכם אחר שימנע מאיראן השגת נשק גרעיני לעד, וכן פיתוח נשק אסטראטגי. טילים.

    "הדיפלומטיה האמריקאית ניצחה"

    ברק אובמה פנה בנאום לאומה, ואמר: "הדיפלומטיה האמריקאית ניצחה, חסמנו את כל דרכיה של איראן לפצצה". הוא הוסיף כי "אין לי ספק שעשר עד חמש עשרה שנים מהיום, הנשיא האמריקאי יהיה במצב טוב יותר עם איראן שרחוקה מנשק גרעיני ועם פיקוח ובקרה על הגרעין". הנשיא האמריקאי לא התייחס לשאלה מדוע לא נאסר על איראן לבנות טילים באליסטיים.

    ואכן ההתלהבות מן ההסכם, פינתה מהר מאד את מקומה לתהייה, כאשר התברר כי האיראנים ממשיכים בהתלהבות רבה בפיתוח טילים כבדים. לשם מה הם נזקקים לטילים כאלה? במהרה סופקה התשובה לשאלה הזו: משטר דמים של טרור פקד מדינות נוספות במזרח התיכון. מכת טילים, ששוגרו ע"י המורדים החות'ים בתימן, נחתה על סעודיה. האיראנים החלו במסע ל"רישות", סוריה בבסיסי טילים. בתוך כך הם מחריפים את איומיהם בהשמדת ישראל.  

    ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ביקר בחריפות את ההסכם ואמר: "ישראל אינה מחויבת להסכם עם איראן, מכיוון שאיראן ממשיכה לשאוף להשמדתנו. אנו תמיד נדע להגן על עצמנו". נתניהו קרא להסכם: "כניעה של המעצמות לאיראן" והוסיף כי הוא "טעות היסטורית".

    המשטר הפשיסטי באיראן לא נעצר עד היום. לא היה מי שיעצור אותו... אבל:

    בארה"ב נבחר נשיא חדש. ביום שלישי האחרון, התפרסמו 12 התנאים החדשים של ארה"ב לאיראן. רק אם איראן תמלא אחריהם, כך נאמר, תסכים ארה"ב להימנע מסנקציות על הסוררת, ולשילובה, למרות מעשי הנוכלות שלה, במשפחת העמים, לנורמליזציה עמה... בהעדר הסכמה כזו תטיל עליה, המעצמה החזקה בעולם, סנקציות שהוגדרו כ"חמורות בהיסטוריה".   

     

    האם  יתברר עכשיו כי את השפה הזאת, משטרים פאשיסטיים סוף סוף יבינו? האם משטר הרודנות באיראן יבין את הדיבור השונה הזה? ואולי, רק אולי, יהיה בכך משום תיקון הטעות האיומה, שעשו קודמיהם לפני שמונים שנה? 

     

  • תגובות 

חזרה לראש הדף