• הגיבורים הנשכחים של צה"ל: קצין החבלה האגדי שהסתובב בחאן יונס כאילו זו ת"א, ואפילו אריק שרון לא הצליח לחנך אותו

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - ISRAELY    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • הגיבורים הנשכחים של צה"ל: קצין החבלה האגדי שהסתובב בחאן יונס כאילו זו ת"א, ואפילו אריק שרון לא הצליח לחנך אותו

    הוא עף מקורס קצינים, הסתובב בחאן יונס כאילו זו ת"א, ואפילו אריק שרון לא הצליח לחנך אותו. ירמי ברדנוב, שפוצץ אינספור מבני משטרה מעבר לגבול

    יום שלישי 9 באוקטובר 1956 נרצחו שני יהודים בפרדס שעל יד המושבה אבן יהודה בשרון, על ידי מחבלים מארגון הפדאיון שחדרו מקלקיליה. חמישה ימים לפני כן נרצחו בידי אותו ארגון חמישה פועלים של סולל בונה, בכביש שבין באר שבע לסדום. מדיניות הביטחון באותם ימים הייתה מבוססת על ביצוע פעולות גמול על ידי יחידות צנחנים בפיקוד אריק שרון נגד צבא המדינה שממנה חדרו המחבלים, כדי להרים את המורל בישראל ועל מנת לכפות על הצבא של אותה מדינה למנוע מהמחבלים להמשיך בפיגועים. חודש לפני כן השתלטו הצנחנים על שלוש תחנות משטרה - א־רהווה, ערנדל וחוסן, הרגו חיילים ושוטרים ופוצצו את המבנים. סגן ירמי ברדנוב, קצין החבלה המיתולוגי של גדוד 890 שהשתחרר זמן מה לפני כן מצה"ל, נקרא שוב ושוב על ידי שרון לפקד על פיצוץ תחנות המשטרה, וביצע את המשימה באופן מושלם.

    יום המבצע, רביעי בשבוע, 10 באוקטובר, היה יום הולדתו ה־23 של ירמי. הוא תכנן לאותו יום בילוי אינטימי עם חברתו, וליום שישי מסיבה רבת־משתתפים. אבל כשהתבררו לו מהתקשורת פרטי הרצח באבן יהודה, שנוסף לרצח בדרך לסדום, ומהיכרות אינטואיטיבית עמוקה של רוחו של צה"ל באותם ימים, היה ברור לו שדיין ושרון מתכננים פעולת גמול. לבוש בחולצה לבנה הוא ביטל הכל ומיהר למפקדתו של שרון. לאמו מרים אמר שהוא נוסע לתל אביב בקשר לאפשרות של מציאת מקום עבודה לאחר השחרור. מרים סיפרה שכשחזרה הביתה התפלאה לראות את ירמי ממתין בתחנת האוטובוסים, "שאלתיו, ‘בני, מדוע לא נסעת עד עכשיו?'. ענה לי, ‘ידעתי שאת צריכה להגיע, הרי לא נפרדנו הבוקר'. ביקשתי שיחזור עמי הביתה ואתן צידה לדרך. אמר שכבר איחר מאוד, ועוד עליו לגשת לחברתו ולהגיע לתל אביב בזמן". חבר קרוב של ירמי סיפר כי ימים אחדים לפני כן הוא ציטט בעצב שתי שורות משירה הידוע של רחל “זמר נוגה": “אחרון ימי כבר קרוב אולי / כבר קרוב היום של דמעות פרידה". לדבריו, ירמי חש במותו הקרב.

    סיפר מפקד המבצע, אריק שרון: “שעה לפני היציאה לקרב התייצב ירמי פתאום לפני, במוצב הפיקוד מול קלקיליה, ואמר: 'הנה הגעתי'. הופתעתי. אמרתי לו: ‘יפה, ירמי, אבל הפעם אינך הולך'.

    הוא הביט בי ושאל: ‘למה?'. ‘בגלל השיחה שלך בקפה “כסית" אחרי הפעולה בחוסן', עניתי. הוא שתק רגע ואמר: ‘בסדר, אני אהיה הפעם כאן, על ידך'. ואחר כן הוסיף: ‘באמת, אין לי חשק מיוחד ללכת הפעם. ילך קצין חבלה אחר, ילכו הצעירים'".

    לכתבה המלאה:

    https://www.maariv.co.il/news/military/Article-703634

  • תגובות 

חזרה לראש הדף