• קלמן ליבסקינד: בכל פעם שרה"מ או השרים מדברים על ארץ ישראל, צריך לזכור: על לבה של הארץ הזו הם ויתרו מזמן

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - פורום    
  • - תגיות:
  • אלה אנחנו, מתרגלים להכל. פעם, כשאף אחד לא עשה עניין גדול מדי ממדינה שמפתחת את עיר הבירה שלה, בנינו את ירושלים בלי שום בעיה. ואז הגיע לארץ סגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, תוכנית בנייה ברמת שלמה פורסמה, ראש הממשלה התנצל במבוכה, העסק הוקפא, ומאותו יום והלאה התערב משרד נתניהו בכל דבר, דרש לאשר כל תוכנית ותקע באופן מעשי כל מה שרק ניתן היה לתקוע.  


    אחרי תקופה, כשהתברר שלשנות את הנוהג החדש זה לא עניין פשוט, ולחזור אחורה זה מסובך, גילינו פתאום שכל מרפסת בפסגת זאב היא עילה לכותרת ב"הארץ", וכל אישור בנייה של חמש דירות בשכונת גילה משגר את הכתבים המדיניים בריצה אל האמריקאים, כדי לשאול מה הם אומרים והאם זה מתואם איתם.

    סיפור דומה אירע בהר הבית. האפליה שמתרחשת במקום הקדוש ביותר לעם היהודי היא עניין בלתי נסבל בעליל. לערבים מותר להתפלל שם, ליהודים אסור. לערבים, שההיסטוריה מלמדת שיש סיכוי גבוה יותר שיצאו מקרבם מפגעים, יש כניסה חופשית. ליהודים, ובמיוחד חובשי הכיפה שבהם, יש מגנומטר.

    וכמו עם הבנייה בירושלים, כך קרה גם לעלייה להר הבית. פעם, בעבר, יכלו חברי הכנסת לעלות בלי בעיה. לפני כמה שנים החליט בנימין נתניהו להגביל את עלייתם, ועכשיו, כשהחליט להתיר את העלייה באופן מוגבל – כמו בבדיחה עם העז בסלון – מצופה מאיתנו להתפעם מהמהלך ולהרגיש שהר הבית שוב בידנו. 

    אם לשוב אל אמירתו של אורי צבי גרינברג, שכתב כי "ישראל בלי ההר הוא לא ישראל", אזי בכל פעם שראש הממשלה או שריו מדברים על ארץ ישראל, על חשיבותה, ועל מרכזיותה לעם היהודי, צריך לזכור: על לבה של הארץ הזו הם ויתרו מזמן.

    http://www.maariv.co.il/journalists/Article-650758
    אז זהו, שלא. הר הבית לא בידנו, אבל התרגלנו.

  • תגובות 

חזרה לראש הדף