• "שריפות עלייך ישראל. היכן המנהיגות הדתית מוסלמית?"

  • כתב - MotiL    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • בגליון הקודם של זמן מבשרת (986), הזכרתי את גל האש ששטף את ישראל כשבועיים קודם לכן (8.10.20). גל זה פקד במיוחד את עיר האחות של נצרת: נוף הגליל. הוא היה בחזקת שידור חוזר לאסון שאירע בארץ, ופקד במיוחד את חיפה, בנובמבר 2016.

    כאז כן היום, חלק משריפות אלו נבע מהצתה פושעת. לא אחזור שוב על העדויות דאז ועל אלו של היום, שחיזקו טענה זו, כזכור נמצאו מספר מוקדי הצתה. שהביאו את לוחמי האש ומומחים אחרים למסקנה זו.

    גם ממשלת ישראל הודתה בעובדה זו אם כי בעקיפין, בכך שהכירה בנפגעי האסון כזכאים לפיצויים מלאים בתוקף החקיקה הקיימת (מס רכוש וקרן פיצויים, לפיצוי נזקי מלחמה). 

    רושמו של אירוע זה נמחק מיד מהתודעה של רובנו עקב נוכחותה המעיקה של הקורונה. ועם זאת אסור לנו להימנע מלהניח על שולחן הממשלה את השאלות הקשות. אחת מהן,  שאין עליה תשובה, היא מדוע אין מפעילים את הממסד הדתי – מוסלמי, במסגרת האמצעים שחייבים לנקוט בהם, כדי לשכנע את הערבים הישראליים, לתת ידם למלחמה במגפות האש, שאינן מסוכנות פחות ממגפת הקורונה. מדוע לא נעשה מאמץ ליצור דעת קהל, בקרב ערביי ישראל, שתגנה את המוציאים לפועל של פשעים אלה?

    קיימים שני נושאי תפקידים בממסד המוסלמי/סוני (ישנם עוד), הרלבנטיים מאד  לעניינינו והם: האימאם והקאדי, שני נושאי תפקידים אלה מצויים בקשר הדוק עם בני קהילתם. כפי שהוסבר לי, הם גם במעמד של פוסקי הלכות חשובים. ממשלות ישראל לדורותיהן (באמצעות משרד הדתות), משלמות להם את שכרם בעין יפה, כולל תנאים סוציאליים, אף נמנעות ככל יכולתן ממעורבות יתר בחיי היומיום של קהילותיהם, גם באופן שבו הם ממלאים את תפקידיהם.

    אבל ויש גם אבל גדול בסיפור הזה, ממנו נרתעים כל המשרתים במדיה, וכאן הגענו לענינינו: באותן שריפות גדולות שהוזכרו לעיל, גם כאשר התברר כי חלק מהן לא נוצרו על ידי רוח הקודש אלא על ידי בשר ודם, לא נעשה כל נסיון להפעיל אותם בעלי השפעה, אותם בעלי תפקידים, ע"מ ליצור אווירה שונה בקהילה, אם באמצעות דרשות יום השישי שלהם, אם באמצעות המגעים אותם הם מנהלים ברמה היומיות עם צאן מרעיתם.

    כאן המקום להזכיר כי המנהיגות הדתית גוייסה, כבר בעבר הקרוב, למאבק ציבורי אחר – נגד הקורונה. מוקד המאבק היה בשכנוע ערביי ישראל, לשנות מנוהגם המסורתי/חברתי, ולהימנע מחתונות המוניות. אירועים אלה, הגם שהתנהלו באוויר הפתוח, היוו אז, גורם הדבקה מרכזי, בציבור זה.  ההצלחה של הפעילות הזו, ששולבה גם בפעילות של ראשי השלטון המקומי, נשאה פרי והתחלואה בקורונה ירדה מאד.

    אבל ההצלחה דאז מציפה שוב את השאלה, מדוע אין פונים לציבור זה, כדי לצמצם את תופעת ההצתות. רשלנות? רצון להימנע מפעילות "מורכבת", מדי? ואולי "מסובכת" מבחינה פוליטית?

    הגיע הזמן לתת את הדעת על נושא חשוב זה, ולו גם מבעד לאספקלריה שלנו המציגה אופקים בוערים, מידי קיץ.    

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף