• פרשת שמות- אחדות ואהבת ישראל

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • - תגיות:
  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • פרשתנו היא הפותחת את "חומש הגאולה" בו מתוארים שעבוד מצרים, והגאולה ממנו.

    עם ישראל משתקע במצרים, ועם עליית "המלך החדש אשר לא ידע את יוסף" משתעבד בעבודת פרך ועינוי נוראיים.

    אנו נפגשים לראשונה בפרשה עם דמותו של משה רבינו "הרועה הנאמן", שניצל בנס ממוות, וגדל בארמונו של פרעה, וכשמגיע לכלל בינה יוצא אל אחיו לראות בסבלותם "נתן עיניו ולבו להשתתף בצרתם".

    והנה מתוארות שתי מריבות בהם משה מתערב. אחת של הנוגש המצרי שמכה איש עברי, ומשה מתערב להצילו, והורג את המצרי. והשניה למחרת, מריבה בין שני אנשים עברים, בה עם התערבותו סונט בו הרשע שהכה את חברו לחינם "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי", ומשה ירא "אכן נודע הדבר". בפשטות, משה חושש שכיוון שהדבר נודע שהרג את הנוגש המצרי חייו בסכנה, כפי שאכן קורה, פרעה שומע על כך ורוצה להרגו, ומשה נאלץ לברוח. אומנם רש"י (ע"פ מדרשים) מפרש את הדברים אחרת, ודבריו חריפים ונוקבים:

    "וירא משה - כפשוטו. ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין (=בעלי לשון הרע), אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל. אכן נודע הדבר - כמשמעו. ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך".     

    מתוך דבריו של רש"י עולה חומרת עניין לשון הרע ופירוד הלבבות בתוך עם ישראל.

    בדומה לזה מצינו בדברי חז"ל במדרש (פרשת נח) "רבי אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם, שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל משנחלקו מה הוא אומר (שם פרק י) חלק לבם עתה יאשמו, הרי למדת גדול השלום ושנואה המחלוקת". ובדומה לזה במדרש בפרשת אמור, שבדורו של שאול היו צדיקים, אבל כיוון שהיו ביניהם דילטורין היו נופלים במלחמה, אבל דורו של אחאב כלן עובדי עבודת כוכבים היו וע"י שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין.

    אחד הכלים להגיע לשלום ואחדות, ולחיזוק האהבה הפשוטה שצריכה להיות בנפש הבריאה לכל נברא באשר הוא, היא "הפלורליזם היהודי".

    בדרך כלל כשמדובר בעולם הפוסט מודרני על פלורליזם הכונה היא ש"אין אמת אחת", יש את האמת שלי והאמת שלך והאמת שלו. אין זו השקפתה של התורה. העולם הוא לא מין מבחן אמריקאי בו כל התשובות נכונות. האמונה היהודית גורסת שקבלנו מאת רבונו של עולם הדרכה כיצד להוליך את עצמנו ואת העולם כולו אל עבר הגאולה השלימה, והופעת הטוב המוחלט במציאות (בסופו של תהליך ארוך כמובן). וישנה באמת דרך נכונה וכזו שאינה כזו.

    אבל ישנו פלורליזם מסוג אחר, גדול בהרבה מזה הראשון. השם יתברך הוא אחד, והוא לבדו ברא את העולם כולו, ואם ישנה תופעה, השקפה, תנועה כלשהי במציאות וודאי שיש בה נקודת אמת, יש בה נקודה טובה אמיתית, שצריך לברר ולאמץ.

    ואם כן בפגישה עם כל אדם, יש להתמלא יראת כבוד אל מול צלם הא-להים שבו, ולחפש ולמצוא בכל אדם בכל תנועה ובכל מקום את הנקודה האמיתית שלו המיוחדת לו, שבה הוא דבק ומצטיין במיוחד, ובענווה אמיתית לשבת בקרקע כתלמיד לפני רבו "ודוד כיוון שלמד מאחיתופל דבר אחד קראו רבי רבי מורי מורי".

  • לתגובות
  • תגובות 

חזרה לראש הדף