• מרדכי ליפמן: האש כשפת השנאה. ככלי מלחמה: להצית, להבעיר, לשרוף את המדינה היהודית.

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - MotiL    
  • - תגיות:
  • השימוש באש הפך להיות שפתם המשותפת של אויבי המדינה. מה מאחד בין השימוש באש בחיפה בנובמבר ,2016 והבערת עשרות אלפי דונמים של חורש בכל הארץ,  לבין השימוש באש בחדשים האחרונים והצתת אלפי דונמים של חורש, שמורות טבע ושטחי פלחה בדרום?

    השנאה הערבית למדינה היהודית.

     

    ב-24 בנובמבר 2016, פקדה שריפת ענק את חיפה, בסופת האש, הגדולה ביותר בתולדות ישראל, נפגעו ונשרפו עד תום 2,109 בתים. 1,200 דונם של חורש טבעי עלו בלהבות. גולת הכותרת: 60,000 איש, אשה וילד, פונו מבתיהם. לעיתים בבהלה. באישון לילה. העיר, המובילה בישראל, אליבא דיונה יהב, ראש העיר חיפה, בכל הקשור ל"שכנות טובה", בין יהודים לערבים, ספגה את המכה הקשה ביותר. קרוב ל – 100 מליון שקל הושקעו ומושקעים בשיקום החורש הטבעי ובעבודות הפיתוח הכרוכות בפעולה זו. מאות מיליונים נוספים מצויים כיום בתהליכי השקעה, בבנייה מחדש  או בשיפוצם של הבתים שעלו באש. כל אותו זמן, הממשלה, בהוראת ראש הממשלה, החליטה, להימנע כמעט בכל מחיר, מהתמקחויות עם הנפגעים. מצב, שלו פוטנציאל הצתה בזכות עצמו.... למעשה הכירה הממשלה דה – פקטו בעובדה כי מדובר בהצתה בזדון, שבוצעה על ידי בני דודינו. לכן, מימון הבניה מחדש, נעשה ב – שו – שו, באין אומר ודברים, בהתאם לחוק מס רכוש וקרן פיצויים לנפגעי מלחמה. כלומר מתקציב המדינה. נטו נטו...

    על כך אומרת הממשלה: 

    "בימים האחרונים פרצו ברחבי ישראל שריפות רבות, אשר בחלקן גרמו נזקים רבים לרכוש. ממכלול המידע שהתקבל ברשות המסים ממשטרת ישראל ומנציבות כיבוי האש עולה כי, נכון למועד זה, מסקנת גורמים אלה הנה כי אירועי השריפות במקומות שיפורטו להלן, הן הצתות מכוונות שעולה בהן חשד סביר כי מקורן בפעולות איבה.

    לאור כך, המסקנה המתבקשת שבמקומות אלו ניתן לקבוע כי מדובר בנזק מלחמה כהגדרתו בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, או כי מדובר בפגיעת איבה כהגדרתה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, אשר אלו מזכים בפיצויים על פי החוק".

    חיפה לא הייתה כל הסיפור. יחד עמה, על פי דיווחים חלקיים של קק"ל בלבד, בער הצפון ב – 39 שריפות יער. באזור החוף, השפלה וירושלים, כלו בעשן, חלקים גדולים מיערות אשתאול, נווה שלום, הראל, פארק קנדה, מודיעין ובן שמן. את הרי ירושלים פקדה שריפה גדולה במיוחד - 7.500 דונם, עצים, ביניהם כאלה שניטעו לפני עשרות שנים, פרי עמל של דורות, עלו בעשן השמיימה. 

    עמוד האש מתווה הפעם את דרך הייסורים

    עמוד האש, לא סימן הפעם לעם ישראל את הדרך לגאולה המיוחלת ביציאתם ממצרים, 

    אלא את דרך הייסורים שעליו עוד לעבור עד לשחרור המיוחל מהשנאה ומהאיבה של בני דודינו, הערבים... 

     להשלמת הדיון וכתשובה לכל המכחישים למיניהם, מצוטטים כאן דברים שאמר טפסר רן שלף, ראש מחלקת חקירות ברשות לכבאות והצלה. הוא קבע כבר בנובמבר 16, כי גל השריפות נגרם מ"טרור הצתות".

     "הראו לי את כל התצ"אות, (תצלומי אוויר)... שקיבלתי מחיל האוויר... כבר לא היה לי ספק שמנסים להבעיר לנו את המדינה. למשל בנירית, ראיתי מהצד המזרחי של קו התפר מציתים בשני מוקדים. גם ראיתי ניסיונות להצתה של ממש במודיעין־עילית ובביתר־עילית, שלא צלחו. בכלל לא ידענו על הניסיונות האלה עד שאיתרתי את זה בתצ"אות".

     להשלמת התמונה ראוי לציין כי קיימת תכנית מקיפה להקמת "חליפת בטיחות", "להבה אדומה", לישובים הנושקים לשטחים מיוערים. "חליפה" זו כוללת פינוי צירים, הכנת קווי מים, איסוף מודיעין מקדים, לגבי גורמי פיגוע אפשריים ושילוב מודיעין מטאורולוגי למאגר המודיעין הכללי.

     אלא שאת השינוי התודעתי העמוק ביותר חייבת לעבור התקשורת. כן. זו המעלימה מכם מידע חשוב: דוגמא? מי שמע על שריפת בתי כנסת יהודיים?

     ביישוב חריש עלה באש בית כנסת. בכיבוי אש אמרו בתחילה שמדובר בהצתה. לאחר מכן נמסרה גרסא אחרת ולפיה מדובר בקצר חשמלי. ומי שתק? ניחשתם נכון.  התקשורת הישראלית. היא זו שמילאה פיה מיים. (מי שהביא את הדברים לידיעת הציבור הייתה אמילי עמרוסי בעבר דוברת מועצת יש"ע. כיום פובליציסטית ב"ישראל היום"). עבדכם הנאמן ובוודאי עוד אלפים, הגענו לסיפור הזה רק הודות לידיעה האמורה שפורסמה גם בפייסבוק. שאם לא כן לאיש לא היה שום סיכוי לדעת על האירוע המצער. 

    בכל התהליך האמור נזהרו הרשויות הנוגעות לדבר, כולל ממשלת ישראל, מלהשתמש בביטוי "מרי אזרחי". כו---לם נזהרו מביטוי זה כמו מאש... בחלק נכבד ממאמץ ההכחשה המפורש, המילולי, נשאה התקשורת. 

     "טרור העפיפונים", המינוח המשלים לפלשתינים את העבודה

     

    וכאן אנו מגיעים לטרור המוגדר בלשון המזוקקת והמעוקרת של התקשורת: "טרור העפיפונים"

    הטרור הזה, מעפיל עכשיו צפונה. ביום ראשון (17 ביוני 2018) נספרו 20 שריפות בעוטף עזה וברחבי הנגב המערבי. אלפי דונמים של חורש טבעי ושדות, כולל שריפה בסמוך למושב כרמיה. שריפה גדולה בנחל הבשור באזור תל גמה (שם  נשרפו כ-1000 דונם) "בישרו את ה"יום הכי קשה בעוטף עזה מאז תחילתו של טרור העפיפונים". כפי שאמרו תושבים. במקרה אחד לפחות נחת בלון נושא חפץ החשוד כחומר נפץ. אות לבאות?

    מאבק עז במיוחד, בו שולבו מטוסי כיבוי,  מנע מהאש להתפשט לבסיס צה"ל סמוך, ולגרום לאסון גדול. 

    כל אותו זמן מקיים הקבינט את דיוניו בנושא זה על אש נמוכה. משל עדיין מדובר במשחק ילדים, ותו לא... 

    הקיץ בפתח. הוא הופך להיות, משנה לשנה, חם יותר. העונה החמה והיובש, כאשר הם באים אחרי חורף שחון, מעוררים תיאבון אצל שונאינו. גם הקלות הבלתי נסבלת של הביצוע השכיח: בין אם מדובר בעפיפון ובין אם מדובר בזריקת בקת"ב, במרכז שטח מיוער והסתלקות מיידית על כלי רכב קל, מפתים במיוחד.

    מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה סיבוב נוסף של מעשי טרור כאלה לפחות מהפן התקציבי. 

    לפייסבוק פנים רבות ויתרונות גדולים. אחד מהם הוא זיכרונם הבלתי נדלה של החברים בו. חברים למקלדת שלחו לי כתבה מעיתון 'דבר' מקיץ ... 1936, ובה מסופר על סדרת הצתות שפשטו כבר אז ברחבי הארץ. מסתבר שלבני דודינו, הפיתוי לשימוש באש, גם בימים ההם, היה גדול מאד. 

    משגילו שכנינו, שוב, את מעלותיו של השימוש באש, מומלץ מאד לממשלת ישראל להקדים ולמנוע את ההפתעה הצפויה, ולהשלים מהר את ההכנות הדרושות בזמן, בטרם תגיע עונת החום הכבד. שתקל מאד על מלאכת המציתים.  

     

     

     

     

     

     

     

     

  • תגובות 

חזרה לראש הדף