• מי שמעז לבקר את הפרקליטות נכנס לשדה מוקשים מסוכן

  • כתב - פורום    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • כשאני שומע את היועץ המשפטי לממשלה ואת ראשי הפרקליטות מסבירים עד כמה הם פתוחים לביקורת, אני לא יכול שלא להיזכר ב"מי עוזר לאמא?" - ספר הילדים הנהדר של חסיה גנירם. "אמא, לעזור מאוד נאהב", משיבים שם הילדים, בכל פעם שנדרש מהם לעשות משהו, "אך לא עכשיו, לא עכשיו". "אנחנו מתנגדים לביקורת?", שואלים בפרקליטות כמו אותם פעוטות בספר, "נהפוך הוא. אוזננו כרויה לכל הערה. נכון, לא בקול, לא בניסוחים בלתי מנומסים, לא מפיהם של גורמים אינטרסנטיים, לא בין שתיים לארבע, לא מאזור חיוג 02, ולא מאנשים ששמם מתחיל בנ' ונגמר בו'. אבל חוץ מאלה, אין כמונו פתוחים לביקורת". שעות ארוכות מבלים לאחרונה בכירי משרד המשפטים בבמות שונות, עומדים על הדוכן המתחלף וחוזרים כמו מנטרה על הדברים. לא שמעתי השבוע - לא בנאומים בכנס של העמותה למשפט ציבורי בחיפה ולא בכנס של העיתון "מקור ראשון" בירושלים - שום חשבון נפש ושום מוכנות של בכירי המערכת להרהר במעשיהם שלהם. במקום זה, עמדו שי ניצן ודינה זילבר והפליגו בשבח עצמם ובשבח חבריהם. ניצן סיפר כיצד גדל ב"משפחה ציונית דתית ושורשית", כיצד נלחם בלבנון, כיצד עמד מאחורי אלף ואחת החלטות חשובות שהגנו על ביטחון המדינה, וכיצד עשה הכל "מתוך אמונה מלאה בצדקת הדרך".

    זילבר הלינה על "מסע דה לגיטימציה חסר תקדים" שמתנהל כאן, והזכירה ששי ניצן הוא "בן זקונים למשפחה ירושלמית, שאביו היה לוחם נועז להקמת המדינה", שהוא "התחנך בישיבה תיכונית" ו"לחם בגדוד 890 של הצנחנים"; ושליאת בן ארי, "כבר כשהייתה בת 6, הצילה חברה קרובה מפגיעה קשה". מה אנחנו אמורים לעשות עם המידע הזה? לא ברור. שר המשפטים, אמיר אוחנה, שירת בשב"כ. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כך שמעתי, היה קצין בסיירת מטכ"ל. זה קשור לענייננו? זה רלוונטי למשהו?

    סיפור לסיום. זוכרים את עמדת היועץ המשפטי לממשלה שלא רצה להשאיר בידיים של שר המשפטים את ההחלטה את מי למנות למ"מ פרקליט המדינה עם עזיבתו של שי ניצן? בהודעה שפרסם, הסביר מנדלבליט את המצב, הזכיר שהפרקליט שייבחר יהיה "מופקד אף על עבודת הפרקליטות בכל הנוגע לתיקי ראש הממשלה, וכן בכל הנוגע לתיקים אחרים הנוגעים לנבחרי ציבור בשלטון המרכזי", והבהיר שצריך להבטיח "במיוחד בנסיבות הייחודיות והחריגות הקיימות בעת הזו, כי ההשפעה הפוליטית על מינוי ממלא המקום תהא מצומצמת ותחומה ככל הניתן". בקיצור, אי אפשר לסמוך על פוליטיקאים, כי הם עלולים לשקול שיקולים זרים. מה עושים? ממנים את מי שהיועץ חושב שצריך למנות.

    עכשיו, בואו נחזור כמה שנים אחורה. רגע לפני שאושר שי ניצן בישיבת הממשלה לתפקיד פרקליט המדינה, הגיש עו"ד שמחה רוטמן מהתנועה למשילות ודמוקרטיה עתירה דחופה לבג"ץ. זמן קצר קודם לכן זיכה בית המשפט את אביגדור ליברמן מאשמה של מרמה והפרת אמונים בפרשת השגריר בבלארוס, ובתנועה חששו שכל עוד במשרד המשפטים לא החליטו אם לערער על הזיכוי, שרי הממשלה יחששו "להתעסק" עם משרד המשפטים ולהצביע נגד ניצן, כדי שבמשרד לא "ינקמו" בהם באמצעות החלטה לערער. במשרד המשפטים הגיבו במהירות לעתירה, והסבירו למה אין לה בסיס ואפשר לאשר את מינויו של שי ניצן בלי בעיה.

    עזבו רגע את העתירה עצמה, נכונה או לא, והתמקדו בנימוקים. "אין מקום לייחס לשרי ממשלת ישראל שיקולים זרים", כתבה הפרקליטות, בין היתר. "לאמיתו של דבר, חזקה על שרי הממשלה שהם יחליטו בעניין מינוי פרקליט המדינה החדש, בהתאם לשיקול דעתם הענייני בלבד".

    לא הבנתי. אפשר לייחס לשרי הממשלה שיקולים זרים? אי אפשר לייחס להם שיקולים זרים? או שהכל תלוי בעיתוי ובנסיבות?

    https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-735076


  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף