• מצות האמונה (ד)- על חג הפסח והתפילות במכון וייצמן

  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • לאחרונה היינו עדים לדו שיח מעניין בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחת העיתונאיות בראיון שהתקיים עמו בהקשר למשבר הקורונה. בתשובה לשאלה על המצב שמתקדם לאירוע מאד ארוך ומשמעותי ומשנה סדרי חיים, ומה יש לראש הממשלה לומר לאזרחים, ענה נתניהו (ליתר דיוק התחיל לענות עד שנקטע על ידי המראיינת) "קודם כל,  בעזרת השם אני מקווה (נושא עיניו למעלה) כולם צריכים להתפלל לבורא עולם...". המראיינת, שככל הנראה משתייכת לחוגי השמאל הקיצוני האנטי דתי, לא יכלה להתאפק וקטעה את דבריו באמצע, "בינתיים יותר במכון ויצמן... התשובה נמצאת במכון וייצמן...". ראש הממשלה לא התבלבל וענה "גם וגם, את יודעת גם בווייצמן מתפללים, כולם מתפללים...".

    בתשובת ראש הממשלה הללו טמונים שני יסודות חשובים שכדאי להכיר, ושניהם מתחברים לחג הפסח.

    הראשון קשור להלכות הכשרת כלים. בהלכות הכשרת כלים לפסח מופיע שכלי ששימושו לצלייה באש צריך הכשר על ידי ליבון באש. וכתוב בפוסקים שההגדרה היא שהכלי יהיה לוהט כל כך "עד כדי שתנשור הקליפה". שמעתי מפי מורי ורבי הרב משה גנץ שליט"א שהרבה שנים לא הבין את דברי השולחן ערוך הללו, עד שפעם אחת היה בשירות מילואים וקצת לפני פסח הגיעו אליהם למוצב חיילים מהרבנות הצבאית להכשיר את הכלים. כמובן שגם חיילי המוצב סייעו להם בניקיון הכלים לקראת ההכשרה. והיה שם סיר אחד ישן מלא פחם ופיח, וכולם חשבו שאת הכלי הזה לא ניתן יהיה לנקות ולהכשיר. והיה שם בחור אחד תימני שאמר שאת הכלי הזה ישאירו לו. והוא הכין מדורה קטנה ושם את הסיר בתוכה, ואמר לכולם שילכו לעיסוקיהם ויחזרו עוד זמן מה. כשחזרו אליו אחרי חצי שעה כבר כבתה האש, והוא לקח את הסיר ונתן לו דפיקה חזקה וכל הפיח נשר. ואמר הרב גנץ שאז הבין סוף סוף למה התכוון השולחן ערוך בליבון "עד שתישור הקליפה". מה קרה? הפיח שנדבק לסיר זה רק בזכות לחלוחית שיש מלמטה, וכאשר היא מתייבשת הפיח נופל מאליו. על פי הסיפור הזה הסביר לנו הרב גנץ יסוד חשוב של "הניצוצות שנשבו לבין הקליפות" שמופיע בספרי קבלה. יש לפעמים תופעות או תנועות שליליות שמעורבים בהם גם דברים טובים. ועלול להיווצר מצב שאדם יחשוב שהדברים הטובים חייבים ללכת עם הדבר השלילי. כדוגמא הביא לנו הרב ידיעה שנתקל בה לפני שנים רבות בעיתון "על המשמר" של תנועת השומר הצעיר, שם הוצגו זו לצד זו תמונה של חרדי יחד עם ארבעת המינים של סוכות ולידו חייל עם מדים ונשק. המסר היה ברור "אנחנו מול הם". אבל האמת שאין כלל סתירה,  ואפשר היה להוציא את הניצוץ מהקליפה על ידי תמונה שלישית – חייל דתי עם מדים ונשק וגם ארבעת המינים.  כי באמת אין סתירה – אפשר להיות גם ירא שמים וגם חייל לוחם.  כך גם בדברי העיתונאית הנ"ל טמונה הנחה שגויה שיש סתירה: או שתולים את הבטחון בבורא עולם או שתולים את הבטחון רק במדע. אבל האמת היא שאין סתירה – וגם במכון וייצמן מתפללים. אפשר וצריך להיות מלא אמונה ויחד עם זאת לעשות את המוטל עליך, ולחקור ולעסוק במדע ובתיקון עולם. ובאמת גם במכון וייצמן מתפללים - מתפללים שתהיה להם הסייעתא דשמיא, ה"מזל" שכל חוקר צריך לפחות קמצוץ ממנו כדי שהמחקר באמת יצליח.

     ומכאן ליסוד השני שגם הוא קשור בקשר הדוק בחג הפסח. בשביעי של פסח ארעה קריעת ים סוף, ובעקבותיו נאמרה שירת הים, ולכן זו הפרשה הנקראת בתורה ביום זה. וההפטרה של שביעי של פסח היא שירת דוד "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול".  יש הבדל גדול ברקע לשתי השירות. בקריעת ים סוף עם ישראל היה פסיבי לחלוטין "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". עם ישראל בצאתו ממצרים רק בתחילת הדרך, ולכן ההנהגה אתו היא הנהגה "כאשר ישא האומן את היונק". כשעם ישראל נכנס לארץ ישראל ההנהגה משתנית – מעכשיו על עם ישראל לפעול ולעשות "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (פרשת עקב)  - וכמו שמציין הר"ן בדרשותיו, לא כתוב 'וזכרת את ה' אלקיך כי הוא העושה לך את החיל' אלא 'הנותן לך כח לעשות חיל'. והשיא במלכות ישראל בארץ ישראל היה בזמן מלכותו של דוד. אצל דוד הכל לכאורה טבעי – דוד יוצא לקרב ומנצח "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו". אבל דוד מבין ויודע שגם הוא צריך לומר שירה. הוא, שהיה בשדות הקרב, יודע כמה לא הכל תלוי רק בזרוע בשר, וכמה אדם זקוק לרחמי שמים כדי להצליח, וזוכר שה' הוא הנותן כוח לעשות חיל, ואומר שירה. ואכן, "גם וגם", צריך גם לעסוק  במחקר ולתת את חלקנו במאבק בנגיף ולנקוט בכל הפעולות הנדרשות מאיתנו בעת הזו, וגם להתפלל שה' יתן לנו חכמה ויצליח את דרכנו. ויהי רצון שבעזר ה' נעשה ונצליח, וה' ברחמיו עלינו ירוויח. ונאמר לפניו שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו.



  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף