• דבר תורה לפרשת מטות- על סדרי העדיפויות בחיים

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • א. בפרשתנו מופיעה בקשתם של בני גד ובני ראובן להתיישב בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן רואים שהארץ ארץ טובה לרעיית צאן, ומבקשים להתיישב דווקא שם, ולא לעבור את הירדן. משה מגיב בחריפות- בחושבו שמטרתם של בני גד ובני ראובן להתחמק מהקרב על המלחמה על הארץ – "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה".

    בתשובתם בני גד ובני ראובן מתחייבים לצאת חלוצים לפני העם: "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם  הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ".

    ומשה מקבל את תשובתם, ונענה לבקשתם, בתנאי שיעמדו בהתחייבות שנתנו: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ".

    יש הערה חשובה שעומד עליה רש"י בפירושו. בני גד ובני ראובן הקדימו בתוכנית הבנייה שלהם את בניית גדרות הצאן לבניית הערים לטף, ואילו משה בתשובתו הפך את הסדר:

    "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם".

    העולם המודרני מלא בלחץ להתקדם והתעשר ולהצליח. האם גם אנחנו מקדימים את הצאן לטף?

    ב. הרמב"ם בהקדמתו לפרקי אבות "שמונה פרקים" מייחד פרק לנושא "שכל מעשיו של האדם יהיו לתכלית אחת". וכותב הרמב"ם שתכלית הכל צריכה להיות לדעת את ה' – וכל החיים צריכים לסבוב סביב זה. וגם כשהאדם אוכל- הוא אוכל כדי שיהיה לו כוח לעבוד את ה'. והילדים שרוצה שיהיו לו – הם כי רוצה שיהיו עובדי ה' ומקדשי שם שמים בכל מעשיהם, וכל הרכוש שיש לו כדי שיוכל להתפרנס בכבוד, כי אי אפשר להתבונן במושכלות מתוך טרדה. וכן על זה הדרך.

    האם נוכל לומר על עצמנו מה היא המטרה העיקרית שמוליכה אותנו, אם בכלל ישנה כזו. והאם סדרי העדיפויות שלנו בחיים תואמים למטרה האחת (או מספר המטרות העיקריות) שהיא מרכז חיינו?

    ג. מתוך אורות הקדש (צז) – "בקשת האני העצמי"

     ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו. חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת אייכה (בראשית ג/ט), מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו.

    חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו (רש"י בראשית א/יא: תדשא הארץ...עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי), נשאה עין מחוץ לה, לחשוב על דבר גורלות וקריירות. קטרגה הלבנה (רש"י בראשית א/טז: המאורות הגדולים וגו' - שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד), איבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה, וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל.

    באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח. וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה. רוח אפינו משיח ד', זהו גבורתו הדר גדלו, איננו מבחוץ לנו, רוח אפינו הוא, את ד' אלהינו ודוד מלכנו נבקש, אל ה' ואל טובו נפחד, את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא.

  • תגובות 

חזרה לראש הדף