• דבר תורה לפרשת וארא- על שמותיו של הקב"ה, והנהגת היחוד והנהגת המשפט

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - תגיות:
  • הפרשה הקודמת מסתיימת בתלונתו של משה רבינו לקב"ה על צרות ישראל "למה זה שלחתני". בעקבות המפגש הראשון של משה עם פרעה, פרעה דווקא מכביד את עול העבודה על בני ישראל. "ומאז באתי אל פרעה לבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך". והקב"ה עונה לו שימתין ויראה את אשר יעשה לפרעה, שסופו שישלחם ביד חזקה.

    פרשתנו פותחת בהמשך הדו השיח הזה. "וידבר א- להים אל משה ויאמר אליו אני ה' (שם הוי"ה). וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי ה' (הוי"ה) לא נודעתי להם". התורה מזכירה באותו פסוק שלושה שמות שונים לקב"ה, והדבר צריך ביאור למה הכוונה. זאת ועוד, מהו שאומר הקב"ה שלא נודע לאבות בשם הוי"ה הרי מצינו שהשם זה נזכר גם במעשי האבות בספר בראשית.

    את אזכור שם א-להים מבאר רש"י, "דבר אתו משפט על שהקשה לומר ולדבר למה הרעותה לעם הזה", "ויאמר אליו אני ה' - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני".

    שם א-להים משמעותו שם של הנהגה של דין ומשפט, של צמצום. וכיוצא בזה מפרש הרמב"ן בפרש בראשית ש"א-להים" היא מילה מורכבת "אל הם", האל של "הם" של כל שאר הכוחות במציאות, כח הכוחות כולם. וכן הוא בשולחן ערוך סעיף ו שכשאומר בברכה "אלקינו" יכוין תקיף ובעל הכוחות כולם.

    וכן מצינו שהדיינים נקראו "אלהים" "עד האלהים יבוא דבר שניהם, אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו" (פרשת משפטים).

    לעומת זאת שם הוי"ה מציין את אינסופיות הקב"ה, ואי הגבלת כוחו. וכן הוא בשולחן ערוך שם, שכשמזכיר את שם ה' בברכה יכוין "היה הווה ויהיה". נצחי, ומעל הזמן. ושמעתי פעם פירוש מעניין, שהקב"ה היה הווה ויהיה ברגע אחד. הזמן הוא ג"כ בריאה, והקב"ה אינו כפוף לו כמובן.

    וכן כותב בעל התניא בשער היחוד והאמונה לפרש את הפסוק "כי שמש ומגן ה' אלקים" (תהילים). שהבריאה היתה ע"י שפע אינסופי - שמש - שם הוי"ה, שהיה מוכרח להיות מוגבל כדי שיהיו נבראים, וזה ע"י "מגן"- שם אלקים. וכמו שכתבו "א-להים" בגימטריה "הטבע".

    כיוצא בזה ישנו בדברי הרמח"ל (רבי משה חיים לוצטו, מגדולי המקובלים בכל הדורות) בספרו "דעת תבונות", שישנן שתי הנהגות של הקב"ה בעולם, "הנהגת המשפט"- כנגד שם אלקים, שכר ועונש וכו', וישנה "הנהגת היחוד"- כנגד שם הוי"ה, מעל כל ההגבלות "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם"- אף שאינו הגון (גמרא ברכות).

    כיוצא בזה כותב הרמב"ן בפרשתנו בשם האבן עזרא לבאר את ההבדל בין שם "א-ל ש-די" לשם הוי"ה.  

    שם "א-ל ש-די" אכן מסמל את הנהגת הקב"ה עם האבות. א-ל היינו חזק ותקיף, ש-די שמשדד מערכות הטבע, "מנצח מערכות השמים ולעשות עימם ניסים גדולים שלא נתבטל מהם מנהג העולם".

    לעומת זאת ניסי יציאת מצרים היו בהנהגה אחרת לגמרי, משם הוי"ה ב"ה: " בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הווה לא נודעתי להם (לאבות) לברוא להם חדשות בשנוי התולדות, ולכן אמור לבני ישראל אני ה', ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא, וידעו כי אני ה' עושה כל".

         

    לכל הדברים הללו ישנה משמעות חשובה גם לנו, על האדם לדעת שאף אומנם שהקב"ה מנהיג את הטבע, והוא גם הטבע (מה שמתבטא בשם אלקים), הוא גם הרבה יותר מזה - הוא גם מעל הטבע, "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם".

    וכך כותב רבי חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים" : 

    ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל, כשהאדם קובע בליבו לאמר, הלא ה' הוא הא-להים האמתי ואין עוד לבדו יתברך שום כח בעולם, וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו. ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא, כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל.   

  • תגובות 

חזרה לראש הדף