• היום לפני: 40 שנה ל"אביב" האיראני (16.1.79)

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - MotiL    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • פ. ויליאם אנגדהל: "אכן נרקמה תוכנית קונספירטיבית, במעורבות בריטית ואמריקאית, ובמיוחד בממשלת ג'ימי קרטר, נגד משטרו של השאה. התכנית נועדה  להגביר את הסלידה הציבורית האיראנית מהשאה, על מנת להמריץ הפיכה אזרחית". "ממשל קרטר", כך טוען עוד אנגדהל, "החל לבקר את מדיניות ממשל השאה ולהפעיל עליו לחץ בינלאומי בטיעונים על הפרות בוטות של 'זכויות האדם'".

    ביום גשום, לפני 40 שנה בדיוק (16.1.79), תחת שמי החורף הקודרים, עשה השאה הפרסי, מוחמד רזא שאה פהאלווי, בשעות המאוחרות של הלילה, בצנעה, לא לעיני מצלמות, את דרכו האחרונה, מארמונו אל שדה התעופה הקרוב, בפאתי טהראן.


    היה זה מהלך, למעשה בריחה, אחרון של השאה החולה. כבר לפני כן היו במערב רבים שציפו בכיליון עיניים ל"אביב איראני". ואף פעלו להגשמתו, אותו מהפך, שדווקא האייטולה חומייני, הפאנט הדתי, הגולה בפאריז הוא שאמור היה להביא אותו. עפ"י אסכולת הפוליטיקלי קורקט/זכויות אדם, השלטת הדמוקרטיה באיראן, תגיע כשהיא צרורה בלעדית בכנפיו של חומייני, היא זו שתשלוט מעתה על המדינה הגדולה. גם השאה עצמו טען בימיו האחרונים לשלטון כי: "אם תרימו את זקנו של ח'ומייני, תמצאו את הכתובת "תוצרת בריטניה" תחת סנטרו",

    בספר זכרונותיו כתב עוד מוחמד פהאלווי: " לא ידעתי את זה אז - אולי לא רציתי לדעת, אך ברור לי כעת שהאמריקאים רצו להיפטר ממני. ברור שזה מה ששוחרי זכויות האדם ממחלקת המדינה רצו... הכדור היה בידי האמריקאים שרצו לנטוש אותי ובסופו של דבר את מדינתי".

    סימוכין לטענה הזו אפשר למצוא גם במאמריו של הסופר והוגה הדעות ויליאם פ. אנגדהל, שטען כי בשנת 1978, שנה לפני הסתלקותו של השאה מטהראן, אכן נרקמה תוכנית קונספירטיבית, במעורבות בריטית ואמריקאית, ובמיוחד בממשלת ג'ימי קרטר, נגד משטרו של השאה. התכנית נועדה  להגביר את הסלידה הציבורית האיראנית מהשאה, על מנת להמריץ הפיכה אזרחית. ממשל קרטר, כך טוען אנגדהל, החל לבקר את מדיניות ממשל השאה ולהפעיל עליו לחץ בינלאומי, בטיעונים על הפרות בוטות של "זכויות האדם". אנגדהל טוען עוד, כי כאשר אכן החלו גלי המחאות נגד השאה, הן היו שוליות, אך ערוצי הטלוויזיה הבריטים כמו ה-BBC ששודרו בפרסית לאיראן, העניקו לח'ומייני פלטפורמת תעמולה שהעצימה אותם מאד בשידוריהם. עוד הוא טוען כי "ערוצים אלו, שהיו תחת בעלות ממשלתית בריטית, סירבו לקבל או לשדר את תגובת ממשל השאה. גם פניות אישיות חוזרות ונשנות מטעם השאה עצמו", אומר הכותב, "לא הניבו תוצאה חיובית". אנגדהל מרחיב וטוען כי המודיעין האנגלו-אמריקאי עצמו היה מחויב להסתלקות השאה מאיראן.


    מוכר לכם?


    תימוכין לדברים הללו ניתן למצוא גם בספרו של רונן ברגמן "נקודת האל חזור". ברגמן מציין כי ח'ומייני זכה לסיוע ולתמיכה בינלאומית גדולה, בעת שהייתו בגולה. שלוש מדינות, אומר ברגמן, צרפת, בריטניה וארצות הברית, תמכו בח'ומייני. התמיכה הבריטית בעיקרה הייתה פסיבית. היא כללה בעיקרה הענקת במה בינלאומית לחופש הביטוי ולהפצת רעיונותיו. צרפת, בראשות ואלרי ז'יסקר ד'אסטן, העניקה לח'ומייני את שנתנה בריטניה. הצרפתים אף הרחיקו לכת כשוואלרי ז'יסקר ד'אסטן, פנה לבעלי בריתו המערביים של השאה ודרש שיסייעו לח'ומייני לעלות לשלטון במקום השאה. ארצות הברית לחצה על השאה, גם בזמן ההפגנות ב-1978, לאפשר את קיום "זכויות האדם" ו"חופש הביטוי", באיראן ובכלל, ולהמנע מדיכוי אלים של המחאה האזרחית. לטענת ברגמן, לחציו של קרטר על השאה היו יעילים במיוחד שכן, הנשיא האמריקאי דרש  מהשאה בתוקף רב, להקפיד ולשמור על זכויות-האדם וחופש-הביטוי בארצו, שאם לא כן לא תממש ארצות הברית את עסקת מטוסי ה - -16 F. לדבריו סירב השאה לעצת יועציו האיראנים, לפזר את המפגינים בתקיפות ובדרך צבאית, כפי שעשה פעמים קודמות. אף סירב להפיל את מטוסו של ח'ומייני שהיה בדרך לטהראן. איומים אמריקאים אלה הם שאפשרו לח'ומייני לקיים את מאבקו נגד השאה בחופשיות, ללא התנגדות וללא ריסון, ובסופו של דבר אפשרו את קיומם של הפגנות הענק ושל המהפכה עצמה.

    המערב, אפוף כבר אז באשליה עצמית, מנותקת לחלוטין מן המציאות, כפי שהתברר מאוחר יותר (אשליה מאותו בית יוצר של ה'פוליטיקלי קורקט', מאז ועד היום, פעלה את פעולתה המשתקת על משטר מובארק ערב ההפיכה של מוחמד מורסי האיסלמיסט, תרם להוויה הבינלאומית, את אחד האסונות הגדולים ביותר בתולדותיה. אסון מאותו הסוג האיראני, פקד כאמור, שנים לאחר מכן, את העולם ואת מצרים, כאשר אובאמה נטש את מובראק בן בריתו. ארה"ב היא שאיפשרה, בתמיכת נשיא המעצמה הגדולה בתבל, את ההפיכה של האחים המוסלמיים, ובכינוי שהודבק לה: 'האביב המצרי' ואת עלייתו לנשיאות של ד"ר מוחמד מוֹרְסִי (האחים המוסלמים - יוני 2012). ומתברר כי את מקומו של הנשיא קרטר, מילא במדוייק נשיא אחר: ברק אובמה, שאף הוא ראה, כקרטר לפניו, בעידוד עלייתו של מורסי לשלטון, פעולה ראויה לקידום הדמוקרטיה במצרים.

    מטרתו הראשונה של השאה הייתה מצרים. הדבר קרה לאחר בירורים קצרים שעשו אנשיו עם מספר מדינות באירופה. והסתבר להם, עד מהרה, כי אין בין מדינות אלה ולו אחת שמוכנה לגלות  הבנה לנפילתו ולמצבו של השאה, ולהעניק לו מקלט. בעלי בריתו במערב, אותם אלה שצרכו רק אתמול, את הנפט ממדינתו בשקיקה, הפנו לו את גבם. הוא נאלץ לעזוב למצרים, אחר כך המשיך למרוקו, המשיך לאיי בהאמה, ולבסוף הגיע למקסיקו. כאן החמיר מצבו הרפואי. מחלת הסרטן ממנה סבל אילצה אותו לבקש טיפול רפואי דחוף. השאה החולה הועבר בחופזה למאיו קליניק, בארצות הברית, כאן שהה תקופה קצרה. מדובר כזכור בתקופת הנשיא ג'ימי קרטר, שלא נמנה על אוהדיו. עמדתו המוצהרת נגד השאה ובעד הכוחות "הדמוקרטיים המהפכניים", באירן, תרמה כאמור, תרומה לא מבוטלת לנפילתו.

    החיזור הגלוי של ג'ימי קארטר אחרי האיראנים, לא קנה אותם, נהפוך הוא. עד מהרה נתגלו המהפכנים האיראניים ובראשם האייטוללה חומייני, כשונאי המערב באשר הוא. הם זעמו על החסות הזמנית שהעניקה ארה"ב לשאה החולה. הזעם הוליך אותם לבצע מהלך חטיפה אלים של אנשי השגרירות האמריקנית בטהראן. כך נוצר משבר בני הערובה באיראן.

    בלחץ הנסיבות והרמזים העבים של הממשל, נאלץ מוחמד רזא פהלווי לעזוב את ארצות הברית. הוא שהה בפנמה, ולאחר מכן נפטר במצרים ב-27 ביולי 1980, כחצי שנה לאחר יציאתו מטהראן.

    ומאז אכן משתוללת ה"דמוקרטיה", עפ"י גרסת המערב, באיראן, ולמדינת ישראל, הדמוקרטיה האמיתית, היחידה, במזרח התיכון, נוסף כאב ראש אמיתי. אבל על כך בפעם הבאה.

    otmoti@netvision.net.il

  • תגובות 

חזרה לראש הדף