• מעלת הפיוס עם כל מי שפוגע בנו

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - בית הבעל שם טוב    
  • - תגיות:
  • בית הבעל שם טוב:


    "בִּרְצוֹת יְהֹוָ'ה דַּרְכֵי אִישׁ - גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" {משלי טז ז}

    מעלת הפִּיּוּס עִם כֹּל מִי שֶׁפָּגַע בָּנוּ:

    כי אותן המחיצות בלב בין איש לרעהו הן המעכבות את הגאולה. שהרי הגאולה פירושה שכולם מצויים יחדיו כאיש אחד לב אחד ונשמה אחת {שבת פח ע"א} אצל השי"ת, בחינת {תהלים קלג א-ב}: "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד, כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב וכו'" וכאדם הראשון לפני חטא עץ הדעת {שם פח ע"ב}, ואז כל הברכות מצויות והשמחה שורה. ואילו המחיצות גורמות שלא ירצו לשבת יחדיו, וע"כ זה מעכב את הגאולה מאחר שמדמים בנפשם שגם במצב הגאול והמתוקן לא יוכלו לשבת יחדיו ח"ו. וכן הוא עם הגאולה הפרטית הנפשית בתוך כל אחד בנפשו פנימה, מבחינת {תהלים סט יט}: "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ", שכל אחד זקוק לגאולה פרטית לנפשו. ולצורך זה נחוץ להתפייס ולהסיר המחיצות ולהיות מוכנים לכך באופן שלא יהיה דבר מן העבר הקושר אותנו לפגם ולמחלוקת המעכב את ההתקדמות וההתפתחות שלנו ואת קבלת ברכת ה' בנו. כי אז נהיה בעהשי"ת מסוגלים לבניין השכינה ולגאולה ברחמים, בפרט ובכלל.

    לכן יש לומר כל אחד לעצמו: קשה לי, אך מוכן/ה אני להשתחרר מהכעס ומהאכזבה ומכל הרגשת קיפוח ומרירות ומִסְכֵּנוּת ולהתחיל תקופה חדשה ונקיה בחיים ולהתפייס עם החיים, כלומר: להתפייס עם הבורא יתברך, עם העולם, עם בני האדם, ועם עצמי, עד לדרגה שאני מרגיש/ה ויודע/ת כי אין אפילו אחד במציאות שחייב לי כלום בעולם. ואדם הבריא והבן חורין האמתי הוא זה האומר בלבו: "אף אחד לא חייב לי כלום".

     יסוד ההתחדשות הוא כלל גדול גם בנפש. בו בזמן שאני פגוּע/ה ותקוּע/ה בתוך הכעס והקיפוח שלי, הרי העולם ממשיך, והוא מוסיף להשתנות, להתקדם, ולהתחדש. בעצם הוא כבר לא אותו עולם כפי שפגשתי בשעת הפגיעה. אני אדם אחר, מי שפגע בי הוא כבר כעת אדם אחר, מאז הוא פסק לפגוע ואולי גם התחרט ועשה תשובה על כך. ואני? אני תקוּע/ה בעבר דמיוֹני שכבר אינו קיים וממשיך/ה לפגוֹע בעצמי ולבצע על עצמי מה שאחרים כבר שכחוּ. אכן, הגיע הזמן לשחרר את עצמי ונפשי מכל פגיעה ולצאת לחירוּת

  • תגובות 

חזרה לראש הדף